ש"ז, — כמו צִיָּה: כחרב בְּצָיוֹן שאון זרים תכניע (ישע' כה ה). כפלגי מים בְּצָיוֹן בצל סלע כבד בארץ עיפה (שם לב ב). — ואמר הפיטן: פלגי ציון וצמאון, כלאתני נוקשה (רסע"ג, אני נתקתי, קינ', סדור רסע"ג, תטז). נשמת ידידי עליון, שכני ציון, תיחדך ישב חביון ומקשיב אביון (ר"י הלוי, נשמת, שעה"ש 102). — ואמר המשורר: מצוי כרפס תשקה בטנך, דמן תנקה, ולציון1 יאמר, מן אשה השמר (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 186).