פ"י, אֶצְלֶה, יִצְלֶה, צְלוֹת, — צָלָה בָשָׂר, הִתְקִינוֹ בָאֵשׁ, על גבי גחלים וכדו' שלא יהיה חי, ויהיה ראוי לאכילה, braten; rôtir an feu; to grill, broil: גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לִצְלוֹת לכהן ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי (ש"א ב יה). על חציו (של העץ הבֹער) בשר יאכל יִצְלֶה צָלִי וישבע (ישע' מד יו). חציו (של העץ) שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אֶצְלֶה בשר ואכל (שם שם יט). — ואמר בן סירא: אל תצלה1 בגחלת רשע פן תבער בשביב אשו (ב"ס גני' ח י). — ובתו"מ: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום (שבת א י). חשיכה, יצאו וצלו את פסחיהן (פסח' ה י). כיצד צולין את הפסח, מביאין שפוד של רמון וכו' (שם ז א). אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא, אמר ר' צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא (שם שם ב). ועין חותכין הנייר לצלות בו מליח (ביצה ד ה). ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן (שם שם ז). לאוכלו (את הפסח) אין את יכול דכתיב אל תאכלו ממנו נא, לצלותו אין את יכול שלא יהא כצולה בשבת, מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא צולה אותו כל צורכו מבעוד יום (ר' יוסי, ירוש' שבת סוף פרק א). בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה צולה (שם פסח' ה א). עד כדי למלאות לו חבית מים ולצלות לו דגה ולהדליק לו נר (שם ב"מ ז א). לא אמר ר' יהודה (שאין השחיטה כשרה עד שישחט את הורידים) אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד (רב חסדא, חול' כח:). — ובכנ' עב' *צְלָאוֹ, צְלָיוֹ, צלייו, צלה אותו וכו': בישלו (את הפסח) ואח"כ צלאו, צלאו ואחר כך בישלו הרי זה חייב (תוספת' פסח' ה ט). אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת, ואם צלאו קולף את מקומו ואוכל את השאר (שם שם ה יא). צלייו שלם וחיתכו מהו מיחזרתיה ומשחנתיה (ר' ליעזר ביר' יוסי, ירוש' שבת סוף פרק א). צלייו בגדי של חולין וכו' צלייו בהבל של קדירה וכו' (שם פסח' ז א). אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא נאמר נא הייתי אומר היבהבו וצליי מותר (שם שם ז ב). אם צלאן (את הדגים) עכו"ם סומך ישראל עליהם משום עירובי תבשילין (רב יוסף, ע"ז לח.). גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו (רב הונא, חול' צו:). — בינ' פָעו', צָלוּי, צְלוּיָה, צְלוּיִים, ־ין, שצָלוּ אותו: ובכולם הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלים (זבח' י ז). הקופרצין והקפטאות והמיטליא וחמין וקליות שלהן מותרין וביצה צלויה אסורה (תוספת' ט"ז ד יא). ועי' גם צָלִי, הערה. — ובסהמ"א: ירך שצלאה בגיד הנשה שבה קולף ואוכל עד שהוא מגיע לגיד ומשליכו, וכן בהמה שצלאה שלמה ולא הסיר לא חוטין ולא קרומות האסורות קולף ואוכל, וכיון שיגיע לדבר אסור חותכו ומשליכו (רמב"ם, מאכלות אסורות טו לב). ודגים קטנים שמלח ישראל או עכו"ם הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בשול, ואם צלאן עכו"ם אחר כן מותרין (שם יד טז). וגדודי עוני באורם קלוני וצלוני (ר"י חריזי, תחכ' יד, 151). — ואמר המשורר: יה קום לעֹבדי שקֻּץ, צלמם הולם בצלם2 וּצלֵם בגחלי צלם3 (ר"י הלוי, קראים בלבב, דיואן ג, 64). ונלקח מחמד עיני ונותרתי בלי בבה, כבדי כעשן תכלה ולבי על יקוד יצלה (ראב"ע, תוחלתי נכזבה, איגר 203). צלו עוד בן יונה קנו לו צמוקים (הוא, נדוד הסיר אוני, כהנא א, 30). תשתינה ממתקים תאכלנה משמנים תשכבנה על צדן תצלינה ערמונים (עמנו', מחב' א, 13). — °וצלה כלי חרס, שרפו וְלִבְּנוֹ באש: ודין אחד לכלי חומר שלא צלו אותם באור וכלי אבנים וכלי גללים וכו' (ר"א הקראי, גן עדן, טמאה וטהרה י, קד.).

— נִפע', *נִצְלָה, עתי' מ"ר יִצָּלוּ, יצולו, — נִצְלָה הבשר וכדו', צָלוּ אותו: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום (שבת א י). ולא יטמיננה (את הביצה) בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה (שם ג ג). אסרו דבר שדרכו להתהפך עד כדי שיצלה כל צורכו מבעוד יום (ירוש' שם א). פסח שנצלה כל צרכו מותר להחזירו על גבי כירה שאינה קטומה (בשם ר' שמעון בי רבי, שם שם, קרוב' לסוף הפרק). גחלים לאויר התנור נצלה לחצי שעה גחלים לאויר העולם נצלה לשעה (שם פסח' ז א). מה בין נצלה מקצתו מחמת התנור מה בין נצלה כולו מחמת התנור (שם שם). נצלית (הביצה אצל עכו"ם) שלא לדעת, נשמיענה מן הדא, מעשה שנפלה דליקה באשת קנים ובאגם תמרים והיו שם חגבים ונצלו, אתא עובדא קומי ר' מנא ואסר (שם ע"ז ב ט). לא שנו (שירך שנתבשל בה גיד הנשה אסורה) אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד (שמואל, חול' צו:).