1, ש"ז, סמי' צְלִי — מה שנִצְלָה על האש, Braten; roti; roast: ואכלו את הבשר בלילה הזה צְלִי אש וכו' אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צְלִי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב ח-ט). על חציו בשר יאכל יצלה צָלִי וישבע (ישע' מד יו). — ובתו"מ, גם למינים שונים של צלי, צלי שפוד, צלי קדרה וכדו': מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין (פסח' ד ד). אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את החיצון (שם ז ג). זה וזה (פסח ראשון ושני) טעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצות ומרורים (שם ט ג). שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כלו צלי (שם י ד). חמשה דמים טמאים באשה וכו' בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי (נדה ב ו). צלי אש, ולא צלי שפוד, ולא צלי אסכלה, ולא צלי התנור (מכי', מסכתא דפסחא ו). צלי אש, ולא צלי שפוד, לא צלי קדיר', לא צלי אסכלה, לא צלי מתכת, ולא צלי כל דבר (ירוש' פסח' ז ב). איכה בינייהו צלי קדר (בבלי שם מא.). ובישולא בתרייתא הוה קרו ליה צלי קדר (מגי' ז:). באתרא דתנא דילן לצלי קרי ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל, באתרא דרבי יאשיה אפילו צלי קרו מבושל (נדר' מט.). — ומ"ר *צלויין2: (הנודר) מן הצלי אינו אסור אלא מן הצלי של בשר, דר"י, צלי שאיני טועם אסור בכל הצלויין וכו' מליח שאיני טועם אסור בכל המלוחים (נדר' ו ג). — *במשמ' המקום האפוי יפה בככר לחם: בא לפרוס את הככר בוצע ממקום הצלי (דא"ז ו).