* 1, °צְלָב, ש"ז, — עץ התליה הערוך שתי וערב, Galgen, Kreuz; gibet, croix; gallows, cross: יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה (שבת ו י). לשני אחים תאומים דומין זה לזה, אחד מלך על כל העולם כולו ואחד יצא לליסטייא, לאחר זמן נתפס זה שיצא לליסטייא, והיו צולבין אותו על הצלוב (תוספת' סנה' ט ז). וישם על יצחק בנו, כזה שהוא טוען צלובו בכתפו (מד"ר בראש' נו). ויצחק היה טעון עצים כאדם שטעון את הצלוב שלו (פסיק' רב' לא, ותאמר ציון, קמג:). — ובסהמ"א: אוי לכם דווים, אוי לכם סגופים, למחר יהו הורגין מכם, יהו שובין מכם, יהוא צולבין מכם על הצלוב (מדה"ג דבר' א כה, הסגלה). — ואמר הפיטן: פור נהפך באויבים לשלוט, צלוב הוכן אגגי לקלוט (ר' שמעון בן יצחק, אתה האל, סליח' תענ' אסתר). — ואמר המשורר: צלוב זקוף יהי מוטו ובדו (עמנואל פרנשיס, צבי מודח, 104). ונהוגה המלה אף במשמ' שְׁתִי וָעַרֶב בכלל.