°, ת"ז, — קול צלול, קול גבה ומצלצל: ויביאו ראייה מהגרמים הקטנים אשר כשיתנועעו תנועה ממהרים וישמע להם קעקוע עצום וצלול (ר"י גיקטיליה, גנת אגוז ג, שער היסוד, צ.). וקולות הזקנים חדין מקולות הישישים והבחורים לפי שאין מנענעין מן האויר כי אם מעט לפיכך יהא אותו החלק חד וצלול (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ב). — ואמר המשורר: וישתבש ולא ידע להשיב לבד קול אך והברה צלולה, ואין ראוי להתגלע בחכמה לבד נבון במחשבה צלולה. (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, טו.).