צְלִיעָה

°, ש"נ, —  תכונת הצולע, Hinken; clochement; limping: יעקב ע"ה לפי האמת לא נאבק איש עמו בפועל מורגש ולא צולע כלל ובעבור זה נקשרה עם ההתאבקות הצליעה בזה המראה הנבואיי כדי לחזוק בו ענין האבקותו (אוצר נחמד ב, קלב). וכן בספר אור יקר מלא חכמה וכליל יופי בצליעתו של יעקב אבינו עליו השלום (רמ"ע מפאנו, פלח הרמון יז א, מט:). ביום נרפא ירכי מצליעה (מנחם מלונזנו, טובה תוכחת). לא אמות כי אחיה וכו' לא אמות על עוני כגזירת וכו' השמחים על צליעתי והעמדת רגלי בעוני (ר"י מוסקטו, נפוצות יהודה כח).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים