1 2, ש"נ, סמי' צֵלַע, צֶלַע, כנ' צַלְעוֹ, מ"ר צְלָעִים, -עוֹת, סמי' צַלְעֹת, -עוֹת, כנ' צַלְעֹתָיו, — א) צֵלַע הָאָדָם, הַבְּהֵמָה, כל אחת מהעצמות הארכות הדקות בגוף בע"ח המחֻברות מאחור להשדרה ומפנים לעצם החזה, Rippe; côte; rib ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מִצַּלְעֹתָיו ויסגר בשר תחתנה ויבן יי' אלהים את הַצֵּלָע אשר לקח מן האדם לאשה (בראש' ב כא-כב). — ואולי בהשאלה כנוי לאשה: יהי רעב אנו ואיד נכון לְצַלְעוֹ3 (איוב יח יב). — ב) בהשאלה צֵלָע של בנין וכדו', צִדּוֹ, בפרט הארך, Langseite; côté; side: ושתי טבעת על צַלְעוֹ האחת  (של הארון) ושתי טבעת על צַלְעוֹ השנית וכו' והבאת את הבדים בטבעות על צַלְעֹת הארן (שמות כה יב-יד). וּלְצֶלַע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש (שם כו כ). ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן על צֶלַע המשכן תימנה והשלחן תתן על צֶלַע צפון (שם שם לה). והיו הבדים על שתי צַלְעֹת המזבח בשאת אתו (שם כז ז). ושתי טבעת זהב תעשה לו (להמזבח) מתחת לזרו על שתי צַלְעֹתָיו תעשה על שני צדיו (שם ל ד). — וְצֵלַע ההר וכדו', צִדּוֹ: ושמעי הלך בְּצֵלַע ההר לעמתו (ש"ב יו יג). — ג) כמו תָּא4, כעין חדר אצל צלע הבית: ויבן על קיר הבית יצוע סביב וכו' ויעש צְלָעוֹת סביב (מ"א ו ה). פתח הַצֵּלָע התיכנה אל כתף הבית הימנית (שם שם ח). וימד קיר הבית שש אמות ורחב הַצֵּלָע5 ארבע אמות סביב וכו' וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אל צֵלָע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר לבית לַצְּלָעוֹת סביב סביב וכו' ורחבה ונסבה למעלה לַצְּלָעוֹת וכו' וראיתי לבית גבה סביב סביב מיסדות הַצְּלָעוֹת וכו' רחב הקיר אשר לַצֵּלָע אל החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צְלָעוֹת אשר לבית (יחזק' מא ה-ט). — ד) לוח עץ לצפות בו בנין, Brett; planche; board: ויבן את קירות הבית מביתה בְּצַלְעוֹת ארזים מקרקע הבית עד קירות הספן צפה עץ מבית ויצף את קרקע הבית בְּצַלְעוֹת ברושים (מ"א ו יה). ושתי דלתות עצי ברושים שני צְלָעִים הדלת האחת גלילים ושני קלעים6 הדלת השנית גלילים (שם שם לד). — ובתו"מ: אלו טרפות בבהמה וכו' נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה (חול' ג א). היה חותך ויורד עד השדרה וכו' עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות וכו' בא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן וכו' בא לו לדופן השמאלית והניח (בה) שתי צלעות רכות מלמעלן ושתי צלעות רכות מלמטן וכו' (תמיד ד ג). רמ"ח אברים באדם וכו' אחד עשר צלעות וכו' (אהל' א ח). נשתברו רוב צלעותיה פסולה, וכמה הן רוב צלעותיה אחת עשרה צלעות בשדרה מכאן ואחת עשרה צלעות  בשדרה מכאן (תוספת' חול' ג ה). ביום שיזעו שומרי הבית, אלו ארכובותיו, והתעותו אנשי החיל, אלו צלעותיו (מד"ר ויקר' יח). — ובסהמ"א: וכל אדם אויבו בין צלעיו (ר"י א"ת , חו"ה, הקד'). נשברו שש (צלעות של בהמה) מכאן ושש מכאן אם היו צלעות גדולות שיש בהן מוח טרפה (רמב"ם, שחיטה י ב). ומלאו האברים עפרים, והקרבים רגבים, והצלעים תולעים (ר"י חריזי, תחכ' ב, 80). ואומר אליו אשקה נא את אחי ורעי, אשר אש אהבתם בין צלעי וכו' ואנשקה לכל רעי ואבכה עליהם, ובצלעי גחלי פרודי (ר"י זבארה, ספר שעשועים ב, דודזון, 35). — ואמר המשורר: מכין בצלעותי מכון שבתו ועל לחות לבבי אהלו תקע (רשב"ג, לבי באימת, ברודי, 23). יונים תעופינה כעב אל מערב, אתכם בחי האהבה השבעתי, לשאת שלומי אל ידידים רחקו, אך בין צלעי אהלם תקעתי (רמב"ע, פתאם יצורי, דיואן קמח, בודל'). אבקשנו והוא בינות צלעי ואראנו ועיני לא עצומה, והוא קרוב ולא ישמע צעקה אבל רחוק כבין מזרח לימה (הוא, חררה לבשה, שעה"ש 67). כל שוד מאד נקל לנגד שוד רע חשבתיהו כמו צלעי, דמה לבבי כי יהיה לי צור יום צר והוא שמח ליום צלעי (הוא, תרשיש ו, 58). מה לך צביה תמנעי ציריך מדוד צלעיי מלאו ציריך (ר"י הלוי, מה לך, שעה"ש 92). לא אדעה אם בין צלעי נעצר לבי ואם ילך למסעיך (הוא, שם שם). וכגחלי אש רתמים חם יקוד להטם כי רתחו מיקוד צלעי וגופתי מופת באש להטה לבי כמופת סנה לא תאכלני ולא תכבה בדמעתי, ישלט יקודה בצלעותי עדי שותה כשחור לבבי וכשלג קוצתי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים, שם 124). וכן לבי אחזה לו נתתיו ולו שב אל צלעי לא אחזתיו7 (ר"י זבארה, שעשועים, הקד', דודזון 2). הורש לבבי מצלעי כי ביום בכיי לפרודי טרדו דלף (שם 6). ושם ריאה בקצהו אחוזה, בחדרי הצלעות היא גנוזה, ונפח עלי לבו קבועה (הוא, בתי הנפש, בס' שעשועים, דודזון, 159). וברא לך אנוש בשני חדרים, להבין בו ולדעת סתרים, בצלעות השמאל שם לו סדרים (הוא, שם שם 165). קירות לבבי נגעה היום והן חוזה בצלעותי ומסתבכת8 (אלעזר הבבלי, דיואן ברודי ר"א, ו:). — °וצלעות צודקות וכוזבות, צלעות אמתיות ומדֻמות: הצלעות הצדקות יקרה להם שבר משני הצדדים ואמנם הכזבות יקרה להם שבר מצד אחד (קאנון ד ה ג ז). — °צלע של שום: ברא דתומא, כן השום, צלע של שום (רש"י, תענ' כה.). תומא יחידא, ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד (הוא, גיט' סט.)9. — °בהנדסה, צלע המשֻלש והמרֻבע, ובצרופים שוה צלעות, מתחלק הצלעות, מרבה צלעות וכדו'10: המרבעת בג' פנים, בצלע בחוט ובגג, איזו היא הצלע, זה המחזיק דופנותיו של גג וכו' (משנת המדות א, מהד' שטינשנ', בקבץ לחכמת החשבון). חמשה פנים יש במרובעות ואלו הן יש ישרה בצלעותיה  ובזויותיה ויש מי שהיא משונ' בצלעותיה וישרה בזויותיה וכו' (שם ג). כי האלכסון בזמן ששני הצלעים שוין יוסיף שני חומשי צלע (תשו' הגאו' הרכבי שיד, 147). ולפיכך הוצרכנו להוסיף וכו' כדי שיהא אורך הצלע של מרובע החקוק בתוכו ארבעה טפחים (אלפסי, שבת ג.). והשטח אשר כל קויו ישרים נחלק למשולש ולמרובע ולמרבה הצלעות, והמשלש הוא שטח אשר יש לו שלשה צדדים ושלש זויות ויקיפו אותו שלשה קוים וכל קו וקו מהם נקרא צלע (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת א, 9). והמשלש נחלק לשלשה מינים, מהם משלש שכל צלעותיו שוות ונקרא משלש שוה הצלעות וכו' ומהם משלש שאין צלע מצלעותיו שוה לשנית ונקרא משלש מתחלף הצלעות וכו' וכל שתי צלעות מהמשלש עודפות לעולם על הצלע השלישית (הוא, שם שם, 10). הוי יודע כי כל תמונה שטוחה אשר צלעותיה ישרות מתחלקת למשלשים ישרים שהם חוסרים מן מנין הצלעות שנים (הוא, שם ב, 78). הכל גדול מן החלק וקטר מרובע גדול מצלעו (רוח חן ו). והמרובע בעל ארבע צלעים (ר"י עקנין, ס' מוסר ג כא). יש בהן (בצורות הנדסיות) בעל ג' צלעות ומהן בעלת הרבה צלעות , משלש שוה הצלעות והוא שלשת צלעיו שוין זה לזה (הקד' אוקלידוס, כ"י כזנתנזי, רומא). כבר ידעת שכל שטח ימנהו אחד מצלעיו כמספר אחרי הצלע השנית, על כן אם ידעת מספר השטח וידעת אחת מצלעותיו תוכל להוציא הצלע השנית (רלב"ג, מעשה חושב, 68). שהאלכסון מהמרובע אשר הוא מחבר הזוית הנצב ישוה מרובעו לב' מרובעי הצלעות (ר"א ביבאגו, דרך אמונה סג, מו). — °וצֶלַע המעֻקב, ובהשאלה למספרים, היסוד המספרי שבהכפלתו בעצמו יוצא המעקב, בדמיון לצלע, מקצע בקביה: שכבר התבאר שכאשר מעוקב ימנה מעוקב הנה צלעו ימנה צלעו וכו' (רלב"ג, מעשה חושב, 86). — ואמר הפיטן: אין צד וצלע יצליעוך (שיר היחוד ב). — ואמר המשורר: ויחשוב משולש כמבוי מפולש, וישוה לקוטר מרובע צלעים (שלמה בונאפיד, שירים קצרים, ספר דברי חכמים, פו). — °ובתאור גבולות עיר או ארץ: וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעין אות' ואח"כ מוציאין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח (הלבוש, או"ח שצח ב). צלעו היותר רחב (של אפריקה) הוא הצפוני תחת קו המשוה (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, 2). — °שְׁנֵי צֵלָע, דו-צלע, זוג צלעות: והמשלשת בד' פנים, בשני הצלע11, בקבע, בעמוד, בגג, אלו הן שני צלע, זה השני משוכים ימין ויכין שנ' כי ימין ושמאל תפרוצי, והקבע זה ששני צלעים קבועים עליו וכו' (משנת המדות א). — ובהשאלה לענינים מופשטים: והדעת העשירי הדעת הידוע בקדמות והוא דעת מורכב מצלעות רבות וכו' (ר"י א"ת, או"ד א). — °וצֶלַע הפסוק בשירת המקרא וכדו', דלת או סוגר, אחד מן המשפטים הקצרים הבאים בתקבולת, Halbvers; hémistiche; hemistich  והוא (כל פסוק בספר בן סירא) מחובר לרוב משני צלעות , הצלע האחת משל והצלע השנית נמשל (בן זאב, הקדמת בן סירא).