צַלָּע
*, ש"ז, מ"ר צַלָּעוֹת1, — מעבד עורות, Gerber; tanneur; tanner: וכן פואה של עידית בש"א עוקרין אותה במארופות של עץ וב"ה אומרים בקרדומות של מתכות, ומודים בפואה של צלעות שעוקרין אותה בקרדומות של מתכות (שביע' ה ד).
1 [כך צריך לנקד, והוא ע"פ הארמ' שבתו"מ צַלָּעָא, צַַלָּאָא: דהוה שכיח בשוקא דצלעי (נדר' נו:); והפואה (עי' שם הערות; פִּיֵּת, הערה) היא חמר הצבע האדום, השכיח ביותר בתקופה הקדומה, והוא ששמש אף בעשית עורות מְאָדְּמִים. ואחרים פרשו צלעות במשמ' סלעות, סלעים, או כשם מקום, ואינו נראה. ואולי בא הכתיב צלעות במקום צַלְּעִים ע״פ טעות הבנה, כאלו הכונה: צְלָעִים, צְלָעוֹת. וביתר הלשונות הקדומות נקראת הפואה הרגילה בכנוי: של צַבָּעִים.]