1,  צְמִתֻת, °צְמיתוּת, ש"נ, תה"פ לִצְִמִתֻת. לַצְּמִיתֻת, — מָכַר לִצְמִתֻת וכדו', לְעוֹלָם, für immer; pour toujours; for ever:  והארץ לא תמכר לִצְמִתֻת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקר' כה כג). ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לַצְּמִיתֻת לקנה את לדרתיו לא יצא ביבל (שם שם ל). — ואמר הפיטן: פועל שטימת בכורה לעבור, צמיתות צאן קדשים למכור, קלונו החרט בעט לזכור, ראשית גוים לגלע בזכור (ר"א קליר, אזכיר סלה, קרוב' זכור. ידעתי כי לא לצמיתות נמכר עמך לחליטות (אפרים בר יצחק, אלהי בך, יוצ' שבת ד אחה"פ). ואמר המשורר: ואלו נפלו ידי, עליהם נשאתים, נפלו הם ביונים, וכלם הטבעו בבץ צמיתת, ולא יכלו שאתם העננים (רשב"ג, עטה הוד, ברודי, מבחר, ק). ידידי השכחת חנתך בבין שדי, ולמה מכרתני צמיתת למעבדי (ר"י הלוי, ידידי השכחת, דיואן ג, 4). בנות שיר מעלי פני אשלח, ואגרתי תהי ספר כריתות, ובת חכמה אארש לי לאשה, ואקנה בת תכונה לי צמיתות (רש"ט פלקירא, המבקש, י:). גביר מכל בני משרה בחרתיו, ולהיות שר ואדון לי לקחתיו, וגופי לצמיתת לו מכרתיו, לבל תאמר שנת יובל גאלתיו (ר"י זבראה, ס' שעשועים הקד', דודזון, 2). — °ובמשמעות נִצְחֵיּוּת: וראיתי אחד מן החכמים נתן לצמיתת הפרעון עשרה אותות וסימנין מדרך הדעת שיצא מהן צמיתות השכר לעולם הבא ושהזכות והפרעון אין להם שום סוף וכו' (ברצלוני ליצירה, 152). — °ובמשמ' כִּלָּיוֹן, קֵץ, ואמר המשורר: צפירת מצרים וכשדים ראיתי, צמיתת2 פרס ויון צפיתי (ר"י הלוי, בשם אדני, ר"י הלוי, בשם אדני, דיואן ג, 168).