*, צָמָל, ש"ז, — תְּאֵנָה בְשֵׁלָה, ובתמונה לאשה שהגיע לפרקה1: משל משלו חכמים באשה, פגה בוחל וצמל2, פגה, עודה תנוקת, בוחל, אלו ימי נעורים וכו', צמל2, כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה (נדה ה ז). כשם שאמרו שלשה סימנים מלמעלה כך אמרו שלשה מלמטה, פגה מלמעלה, לא הביאה סימנין מלמטה, בוחל מלמעלה, הביאה סימנין מלמטה, צמל3 מלמעלה, פשטה את הכף מלמטה (תוספת' שם ו ד).4 —  ואמר הפיטן: נדחו האשכולות ובטל זיו החכמה, פגה בוחל וצמל אנונה ועגומה, אזלה ונזלה ורבתה הכנימה (בנימן, ברית כרותה, סליח' מוסף יוה"כ).