1, ש"נ, סמ' תַּאֲנַת2, כנ' תְּאֵנָתִי, תְּאֵנָתְךָ, תְּאֵנָתוֹ, תְּאֵנָתָהּ, תַּאֲנָתָהּ3, תְּאֵנָתָם, מ"ר תְּאֵנִים, סמי' תְּאֵנֵי, כנ' תְּאֵנֵיכֶם, — עץ פרי נשיר בעל עלים רחבים, שצורת פריו (המדֻמה) המתוק כצורת כיס קטן, אחד משבעת המינים שא"י נתברכה בהם, ופריו, ficus (carica); Feige; figue; fig: ארץ חטה ושערה וגפן וּתְאֵנָה ורמון ארץ זית שמן ודבש (דבר' ח ח). ויאמרו העצים לַתְּאֵנָה לכי את מלוכי עלינו, ותאמר להם הַתְּאֵנָה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים (שופט' ט י-יא). וכל צבאם יבֹל כנבֹל עלה מגפן וכנֹבלת מִתְּאֵנָה (ישע' לד ד). אין ענבים בגפן, ואין תְּאֵנָים בַּתְּאֵנָה והעלה נבל (ירמ' ח יג). והשמֹתי גפנה וּתְאֵנָתָהּ (הושע ב יד). שם גפני לשמה וּתְאֵנָתִי לקצפה (יואל א ז). הכיתי אתכם בשדפון וכו' וכרמיכם וּתְאֵנֵיכֶם וזיתכם יאכל הגזם עמוס ד ט. ויך גפנם וּתְאַנָתָם וישבר עץ גבולם (תהל' קה לג). — ובהשואת הטפול בתאנה ליחס האדם לאדוניו: נֹצר תְּאֵנָה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד (משלי כז יח). — ובמשמ' משאלת, ככנוי לאבר הנקבה ולהתעללות באשה4: בכרה קלה משרכת דרכיה פרא למֻד מדבר5 כאות נפשו6 שאפה רוח תַּאֲנָתָהּ מי ישיבנה7 (ירמ' ב כג-כד). — ובצרופים דְּבֶלֶת תְּאֵנִים: ויאמר ישעיהו קחו דבלת תְּאֵנִים ויקחו וישימו על השחין ויחי (מ"ב כ ז). ועי' דְּבֵלָה. — ודוּד תְּאֵנִים8: הראני יי' והנה שני דודאי תְּאֵנִים מועדים לפני היכל יי' (ירמ' כד א). — ועֲלֵה תְּאֵנָה: וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תְאֵנָה ויעשה להם חגרת (בראש' ג ז). — ותְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת, ובִכּוּרָה בִתְאֵנָה וכד': הדוד אחד תאנים טבות מאד כִּתְאֵנֵי הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע (ירמ' כד ב). כענבים במדבר מצאתי ישראל בבכורה בִתְאֵנָה בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט י). כל מבצריך תְּאֵנִים עם בכורים אם ינועו ונפלו על פי אוכל (נחום ג יב). — ותאנים שֹׁעָרִים: הנני משלח בם את החרב וכו' ונתתי אותת כַּתְּאֵנִים השערים אשר לא תאכלנה מרע (ירמ' כט יז). — וחנטה תאנה פגים: הַתְּאֵנָה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח (שה"ש ב יג). — ופרחה תאנה: כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים (חבק' ג יז). — ובתאור ההצלחה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, עי' גֶּפֶן. — ובתו"מ, גם במ"ר *תְּאֵנוֹת: הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה (ר' מאיר, כלא' ו ה). כל מין חטים אחד, כל מין תאנים וגרוגרות ודבלה אחד (תרומ' ב ד). האומר לחבירו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים וכו' (מעשר' ב ה). וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים (שם ג ד). מהוצאת עלין עד הפגין חמשים יום מהפגים עד שיהיו נובלות חמשים יום משיהיו נובלות עד התאנים חמשים יום (תוספת' שביע' ד כ). הוה תמן תאנה, אמר תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא (בנו של ר' יוסי, תענ' כד.). תאינה עם נפילתה נמאסת (רב פפא, ב"מ כא:). — *ובפתגם: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט וכו' כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם וכו' (ירוש' ברכ' ב ח). — *ובצרופים עם ש"ע, *יִחוּר של תאנה, עי' *יִחוּר. — *וכלכלת תאנים, *וכלכלה של תאנים: פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן וכו' חוץ מכלכלת תאנים, כלכלת תאנים שתרמה וכו' (מעשר' ב ד). ועי' *כלכלה — *ומרביות של תאנה: כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן (תמיד ב ג). — *ונקורי תאנים: נקורי תאנים וענבים וקשואין וכו' (תרומ' ח ו). — *וסוכי תאנים, עי' *סוֹךְ. — *וסלי תאנים: סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק (דמאי ב ה). — *ועוקצי תאנים, עי' עֹקֶץ. — *ועצי תאנה: בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה וכו' (תמיד ב ה). — *ופי תאנה, במשמ' מקום העֹקץ, עי' א. פֶּה. — ועם פעלים, *הבחילו תאנים, עי' *ב. בָּחַל. — *והתליעו תאנים: זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה (ירוש' ברכ' ב ח). — *וארה בתאנים, עי' אָרָה. — *והחליק בתאנים: מחליקים בתאנים ובענבים של טבל (מעשר' א ח). — *ולקט תאנים9: אפילו נתכון ללקוט תאנים ולקט ענבים, ענבים ולקט תאנים וכו' (כרית' ד ג). שרוב האילנות הזית והגפן והתמר' נלקטין כאח' והתאנה נלקטת מעט מעט (מד"ר במד' כא). — *ועדר בתאנים: פועלין שהיו עודרין בתאנים וגודרין בתמרים וכו' (ב"מ פט:). — *וקצה תאנים, עי' א. קָצָה. — ובסהמ"א, °גרעין של תאנה: לוקחין הגרעינין של תאינה חיורתא ומושחין אותה בחלב כדי שידבקו הזרעים ביחד (ערוך, ערך שרטון). — °וחתך תאנים, °ובקע תאנים וכד': לקוצצי תאנים, אותם שמבקעים את התאנים ומולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא יגע בשומן התאנים (שם, ערך טל). ומקצה הוא כלי ברזל שדרך לחתוך בו תאנים (שם, ערך מקצה). — °ובתמונה על בני אדם10: אמר החכם רבינו ישראל המערבי נ"ע כי תקון המחזור הוא תקון התאנים הטובות שהיו מעולי בבל אשר נשארו אחריהם דור אחר דור (ר"א הקראי, גן עדן, ענין הבדל שנה משנה יא, כב:). — °תַּאֲנַת חַוָּה, תַּאֲנַת גַּן עֵדֶן, צמח ופרי הבננה ועי' §מוּז.
1 [המלה, ששמושה מרֻבה מאד במקרא ובתו"מ, משֻתפת היא לרֹב השפות השמיות, בכנענ' תין (בכתבת מקרת חדשה, סלושץ, אוצר 143, B, 5: ותין יא לבן לקחת תשקד, כלו': ותאנה נאה לבנה תשקֹד לקחת), ארמ' וסור' תֵּינְתָּא, תֵּאתָּא, אשור' תִּתֻּ, ערב' תינ تين. מקורו הלשוני של השם אינו ידוע, וביונ' ורומ' באות במקומו מלים כגון ficus, σῦϰς, שכנראה קרובות הן אל שִׁקְמָה בעבר' (עי' ערך זה) כשם לעץ הקרוב במראה פריו לתאנה. התאנה וסוגיה שמשו תמונות שגורות בלשוננו כביתר הלשונות, ועי' בנאמר לקמן בערך זה, וכן בערכים *בֹּחַל, *פֹּחַל, *ב. שבע, *גְּרֹגֶרֶת, דְּבֵלָה, פַּג, *צֶמֶל, ועוד. ידיעות מרֻבות על מקום התאנה בתרבות ישראל בכל הדורות אסף לֵו בספרו Flora, ועי' בפרט שם בכרך I עמ' 254-224 ובספרות הנזכרת שם.
כנאמר בערך תֹּאֲנָה, יש לראות גם את צורת הפעל הִתְאַנָּה כנגזרת משם התאנה, ואולי היה העקר מְתַאֲנֶה, על משקל תְּתַחֲרֶה, וצ"ע.]
2 [בשם המקום תַּאֲנַת שלה, יהושע יו ו.]
3 [עי' בהמשך.]
4 [כשמוש זה של שם התאנה בלשונות הרבה, וכן דרשו חז"ל בכוון זה גם מלים כגון דבלה, דבלים, והשתמשו בשמות כגון פגה, בחל וצמל כמשל לאשה. ואין להניח כאן מלה אחרת, תַּאֲנָה בנפרד, ובודאי אין מקום לתקון תַּאֲנָתָהּ, שהֻצע.]
5 [עי' שׂרך, הערה; שָׁאַף, הערות.]
6 [כך כתיב, קרי: נַפְשָׁהּ.]
7 [כלומר: כלום פרא זה יסרב להתעלל בה? אלא שלא יתן לה כל תמורה באהבתה.]
8 [עי' ב. דּוּד.]
9 [עי' גם בפתגם המובא לעיל מירוש' ברכ' ב ח.]
10 [על פי ירמ' כד ב.]