פחל

* 1, ממנו *פֹּחַל.



1 [כמו בחל, והוראתו הראשונה של השרש היא היה קשה וחזק, ומן בחל במשמ' זו ובאשור' בַּחֻלָתִי הגבורים, ובלשון אֻגרית בחלם, קריאת צווי: חזק נא, חזק ואמץ; וקרוב אליו גם בַּחוּרִים במשמ' גבורים אנשי החיל, הצעירים, וגם וּמִבְחַר שלישיו (שמות יה ד) לשון חיל מלחמה הוא. גם הפעל בָּחַל המקורי שבמקרא בא בזכר' יא ו-ח (כי לא אחמול עוד וכו' וגם נפשם בָּחֲלָה בי) כלשון התקשות והתאכזרות: אני אתאכזר להם כשם שהם התאכזרו לי, וכן ב(איוב ו י): בחילה לא יחמול, באותו נגוד אל חמל: כאכזר שלא יחמל. ומשרש זה בֹּחַל, תאנה שלא בשלה כל צרכה, בעקר תאנה קשה. וכן מתחלף בחל עם פחל באשור' גם במלה בֻּחָלֻ, פֻּחָלֻ, זְכַר הבהמה וכדו'. ועי' בהערה הבאה]. בערך הבא.

חיפוש במילון: