1, ת"ז, נק' צְנֻמָה, מ"ר צְנֻמוֹת, — שבלים צְנֻמוֹת וכיוצא בזה, שאין בהן הרבה גרעינים, unfruchtbar; sterile: וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות והנה שבע שבלים צְנֻמוֹת2 דקות שדפות קדים צמחות אחריהם (בראש' מא כב-כג). — ובתו"מ:  פת צְנוּמָה, יבשה וקשה:  פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא (רב חייא בר אשי, ברכ' לט.). — ובסהמ"א:  ואזעק בקול מרה אהה היום לא טעמתי מאומה, והלילה לא אוכל כי אם פת צנומה3 (ר"י זבארה, ס' שעשועים, בריל, יין לבנון, 13). —  °ובמשמ' לחם שהיה יבש ונתרכך ע"י טבילה במים:  נותנים הלחם בתוך מים רותחים המוצקים בקערה או שנותנים תחלה הלחם ויוצק עליו הרותחים עד שנימח ויהי' צנום (האשכל, נט"י וסעודה)4.  —  ובמשמ' כָּחוּשׁ וְרָזֶה:  והצנונות צנומים כחושים, והקשואים כיחס אבותיו מרים וקשים (ר"י חריזי, תחכ' עו, 358). וישא (בן המלך) עיניו וירא שני אנשים נחבאים מפניו האחד פניו צנומות ועיניו אדומות (אברהם בן חסדאי, בן המלך והנזיר ו).  צנומי' פנים נחדלי' תואר (פענח רזא עה"ת, וישב, אמשט', כב.). — °ובהשאלה, עניינים רוחניים צנומים, קלושים ודלים:  ובדורו היה רבי יצחק בן חלפון וקצת שיריו חזקים, וקצותיו צנומים דקים (ר"י חריזי, תחכ' ג, 40). ראוי למשורר להיות עניני שירו חזקים וכו' פן ידמה למשוררי שנער אשר עניניהם צנומים דקים, וממליצה טובה ריקים (שם יח, 183). ויועצו להשיב על חבורו דברים רקים, וענינים צנומים דקים (שם מו, 352). — ואמר המשורר:  דבריו חזקו לבות חרדים ומלתו לכל כושל מקימה, ופרי יעשו נטעי חסדיו ונדבת כל כשבלת צנמה (רמב"ע, חרדה לבשת, שעה"ש, 67). עלי דוד אין ערוך אל אהבתו ולא נמצא דמותו על אדמות, אשר צמחי ידידותיו מלאות וצמחי כל ידיד בלתו צנומות (ר' משה דרעי' לקו"ק פז).