*, צִנֵירָה, צינירה1, ש"נ, — כמו א. צִנּוֹרָה: צינירה טהורה העשוי כמין אשכול וניפרק טהור (מדב"מ כלים יא י). הטמאים שבעגלה וכו' הוסמך והמחגר והתמחויות והענבול והצינירה ומסמר מחבר את כולה (שם שם יד ד). — ובסהמ"א: ואם נמצאת גרעינית או צינירה בושט ידחים בפי סכין למטה או למעל' וישחו' וכו' (הלכ' פסוק' לתלמי' יהודאי גאון, 135). נזם העשוי כקדרה מלמטה וכעדשה מלמעלה ונפסק, הקדירה שלו מקבלת טומאה בפני עצמה וכו' והצנירה שלה שהיא נכנסת באוזן או באף אינה מקבלת טומאה בפני עצמה (רמב"ם, כלים ט ג). אלו כלי מתכות המתטמאות בעגלה, העול של מתכת וכו' והענבול והצנירה וכו' (שם י ה). — ועי' א. צִנּוֹרָה.
1 [צִינֵירָה, כך הכתיב והנקוד במשנ' מנק' כת"י פרמה בכלים יא י; שם יג ו ובכ"י שבבודליאנה; ובקטע המובא REJ Avril 1887, עמ' 274 ממשנה (פרה יב ט): צְנֵירָה, וכן, צנירה, כותב הרמב"ם במקום צנורא, צִנּוֹרָה שבדפוסי המשנה.]