פ"ע, צָעַקְתִּי, צָעֲקָה, צָעֲקוּ, צָעָקוּ, צֹעֶקֶת, צֹעֲקִים, צָעֹק, לִצְעֹק, צֳעָקִי, צַעֲקִי, צְעַקְנָה, אֶצְעַק, אֶצְעָקָה, תִּצְעַק, יִצְעַק, נִצְעַק, תִּצְעֲקוּ, צַעֲקוּ, — צָעַק אָדָם, הרים קולו מפני צַער, מכאוב וכדו', schreien; crier; to cry: כשמע עשו את דברי אביו (כי כבר נתן ברכתו לאחר) וַיִּצְעַק צעקה גדלה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי (בראש' כז לד). הן אראלם צָעֲקוּ חצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישע' לג ז). הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תִּצְעֲקוּ מכאב לב ומשבר רוח תילילו (שם סה יד). עלי הלבנון וּצֳעָקִי ובבשן תני קולך וְצַעֲקִי מעברים כי נשברו כל מאהביך (ירמ' כב כ). הילילי חשבון כי שדדה עי צְעַקְנָה בנות רבה הגרנה שקים ספדנה וכו' (שם מט ג). — וקריאה בקול גדול לבקש דבר: כי נרפים הם על כן הם צֹעֲקִים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו (שמות ה ח). — וקריאה להצלה מפני סכנה: כי בשדה מצאה (האונס את הנערה) צָעֲקָה הנער המארשה ואין מושיע לה (דבר' כב כז). — לתלונה: ויבאו שטרי בני ישראל וַיִּצְעֲקוּ אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך (שמות ה יה). אם ענה תענה אתו (את היתום והאלמנה) כי אם צָעֹק יִצְעַק אלי שמע אשמע צעקתו (שם כב כב). כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יִצְעַק אלי ושמעתי כי חנון אני (שם שם כו). הן אֶצְעַק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט (איוב יט ז). — ואל פלוני לדבר, קרא אליו בקול גדול, בתחנונים, כי יתן לו הדבר: ותרעב כל ארץ מצרים וַיִּצְעַק העם אל פרעה ללחם (בראש' מא נה). — ואל דָּבָר במשמ' זו: ויהי מקצה שבע שנים ותשב האשה מארץ פלשתים ותצא לִצְעֹק אל המלך אל ביתה ואל שדה (מ"ב ח ג). — ועַל דָּבָר, במשמ' זו: והנה האשה אשר החיה את בנה צֹעֶקֶת אל המלך על ביתה ועל שדה (שם שם ה). — ועל דְּבַר דָּבָר: וַיִּצְעַק משה אל יי' על דְּבַר הצפרדעים אשר שם לפרעה (שמות ח ח). — ובתחנונים לעזרה, להצלה: וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד וַיִּצְעֲקוּ בני ישראל אל יי' (שם יד י). ויאמר יי' אל משה מה תִּצְעַק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו (שם שם יה). וילנו העם על משה לאמר מה נשתה וַיִּצְעַק אל יי' ויורהו יי' עץ וישלך אל המים וימתקו המים (שם יה כד-כה). וַיִּצְעַק משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני (שם יז ד). ותבער בם אש יי' ותאכל בקצה המחנה וַיִּצְעַק העם אל משה ויתפלל משה אל יי' (במד' יא א-ב). וַיִּצְעַק משה אל יי' לאמר אל נא רפא נא לה (שם יב יג). וירעו לנו מצרים ולאבתינו וַנִּצְעַק אל יי' וישמע קלנו (שם כ יה-יו). וַיִּצְעֲקוּ (בני ישראל על הים) אל יי' וישם מאפל ביניכם ובין המצרים (יהוש' כד ז). וַיִּצְעֲקוּ בני ישראל אל יי' וכו' והוא (יבין מלך כנען) לחץ את בני ישראל בחזקה (שפט' ד ג). וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם וַתִּצְעֲקוּ אלי ואושיעה אתכם מידם (שם י יב). והוא צָעַק אל המלך וכו' (מ"א כ לט). ואשה אחת מנשי בני הנביאים צָעֲקָה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת וכו' והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים (מ"ב ד א). ואשה צָעֲקָה אליו לאמר הושיעה המלך (שם ו כו). — וְצָעַק לפלוני, במשמ' זו: ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור וַיִּצְעֲקוּ ליי' (דהי"ב יג יד). — וְצָעַק מפני פלוני, יען שפלוני עושה לו רעה: כי יִצְעֲקוּ אל יי' מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם (ישע' יט כ). אף יִצְעַק אליו (אל הפסל) ולא יענה מצרתו לא יושיענו (שם מו ז). צָעֲקוּ ויי' שמע ומכל צרותם הצילם (תהל' לד יח). קולי אל אלהים וְאֶצְעָקָה קולי אל אלהים והאזין אלי (שם עז ב). וַיִּצְעֲקוּ אל יי' בצר להם ממצוקותיהם יצילם (שם קז ו). שם יִצְעֲקוּ ולא יענה מפני גאון רעים (איוב לה יב). — וקריאה סתם של פחד לאזהרה: ויהי כאכלם מהנזיד והמה צָעָקוּ ויאמרו מות בסיר (מ"ב ד מ). ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וַיִּצְעַק ויאמר אהה אדני והוא שאול (שם ו ה). —  ובכלל דבר בקול רם, גער: הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא לא יִצְעַק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו (ישע' מב א-ב). — והלב: צָעַק לבם1 אל אדני חומת בת ציון וכו' (איכה ב יח). — במליצה גם לא בע"ח, דְּמֵי פלוני צוֹעֲקִים לנקמה וכדו': מה עשית קול דמי אחיך צֹעֲקִים אלי מן האדמה (בראש' ד י). — ובתו"מ, בפרט במשמ' התפלל: הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא (ברכ' ט ג). ונותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד (שם שם ד). כל זמן שהוא (היתום והאלמנה) צועק אני שומע ואם אינו צועק איני שומע וכו' אלא ממהר אני ליפרע על ידי שהוא צועק יותר ממי שאינו צועק והלא דברים ק"ו אם כשהיחיד צועק על היחיד שמוע אשמע צעקתו, כשהרבים צועקים עאכו"כ, ומה אם מדת פורענות מעוטה כשיחיד צועק על הרבים כך, מדה טובה ורבים מתפללים על היחיד על אחת כמה וכמה (מכי', מסכ' דנזיקין יח). בני קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו והוא גיבור, מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק וקיבל ממנו הקב"ה תפילתו ושתק הים (ירוש' ברכ' ט א). האוכל מעשר שני שלו בין שוגג בין מזיד יצעק לשמים (רשב"ג, שם מע"ש א א). שוגג יצעק לשמים, מזיד יחזרו דמיו למקומן (רבי, שם שם). אוי לו לצועק יותר מן הנצעק (רב יצחק, ב"ק צג.). — ובמשמ' תבע לדין, האשים: שלשה צועקין ואינן נענין, ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים, והקונה אדון לעצמו, ומי שאשתו מושלת עליו (ת"ר, ב"מ עה:). — ובהשאלה,*צָעַק מתוך צפרני רגליו: צעק מתוך ציפורני רגליו2 ויאמר שר צבא ה' שר צבא של מעלן אני וכו' (ר' יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק, מד"ר בראש' צז). — *ועל חיה ובהמה, כלב צָעַק: משמרה ראשונה חמור נוער, שנייה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו וכו' (ר' אליעזר, ברכ' ג.). — ובסהמ"א: חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני (רש"י, שמות יז ח). אין הקול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון ולא קול חלשים שצועקים ווי או ניסה (שם לב יח). הנה הנביאים צועקים להם ומכריזים על התשובה (הוא, ישע' נו י). שהיינו צועקים חמס מאויבינו ואין הקב"ה שופט לנקום נקמה (הוא, שם נט ט). תתיפח, תייליל ותצעק גניחות (הוא, ירמ' ד לא). הידד, ל' הוי שצועקין עושי מלאכה כבדה בקול רם לזרז זה את זה להתחזק (שם כה ל).  צעקתי ווי וקינה (הוא, יחזק' כב יג). נותן טעם לדבריו למה היו צועקים וכו' כך היו צועקים על היהודים העשירים שלא היו רוצים לפרנסם (הוא, נחמ' ה ב). ולכן היתה הארץ תוהא ובוהא ותמיהה בדין וצועקת3 על רע חלקה (ר' עמנואל מרומא, פי' התורה, Merx, Archiv I, עמ' 376). — ואמר הפיטן: צעק עמי בימי בן דיני (ר"א קליר, שבת סורו מני, קינ' ת"ב). צעק ציון איך נתן לשום עלי גוי איתן (הוא, איכה את אשר, שם). — °צָעַק עליו, גער בו: ואספתי עליהם קהלה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישם (רש"י, נחמ' ה ז). — ואמר המשורר: כל היום צדי חבקה ועת בא השמש חמקה ללכת לה ומר צעקה (ר"י הלוי, שלום לצביה, שעה"ש 94). — °וְצָעֲקָה הרֵאָה: ריאה שנופחין אותה צועקת חישינן שמא נקב קרום של ריאה והרוח למטה יוצא ומקומו אינו ידוע (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 143). 

— נִפע', יִצָּעֵק, יִצָּעֲקוּ, — א) נִצְעַק העם, כמו נזעק, באו ונקהלו לקול הקריאה, נקראו לדבר מן הדברים, zusammenkommen; s`assembler; to come together: וַיִּצָּעֵק איש מנפתלי ומן אשר ומן כל מנשה וירדפו אחרי מדין ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין וכו' וַיִּצָּעֵק כל איש אפרים וילכדו את המים וכו' (שפט' ז כג-כד). וַיִּצָּעֲקוּ בני עמון ויחנו בגלעד ויאספו בני ישראל ויחנו במצפה (שם י יז). וַיִּצָעֵק איש אפרים ויעבר צפונה (שם יב א). וכל ישראל שמעו לאמר הכה שאול את נציב פלשתים וגם נבאש ישראל בפלשתים וַיִּצָּעֲקוּ העם אחרי שאול הגלגל (ש"א יג ד). וכל מואב שמעו כי עלו המלכים להלחם בם וַיִּצָּעֲקוּ מכל חגר חגרה ומעלה ויעמדו על הגבול (מ"ב ג כא). — ב) *נִצְעָק מי שצועקים עליו לשמים: אוי לו לצועק יותר מן הנצעק (רב יצחק, ב"ק צג.). אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק (שם שם). 

— פִע', מְצַעֵק, — צִּעֵק האדם, קרא בקול גדול: ויהי המה (אליהו ואלישע) הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע ראה והוא מְצַעֵק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מ"ב ב יא-יב). — ובמדר': אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו לכך הוא מצעק הניחה לי (מד"ר שמות מב). והמן עמד לבקש על נפשו, מה עשה מיכאל, דחפו על אסתר והיתה מצעקת אדוני המלך הרי הוא כבשני לפניך (שם אסת', והמלך קם). שבשעה ששמע ישע' מצעק ואומר את מי אשלח וכו' היה הקדוש ברוך הוא כביכול צועק ומילל בפני עצמו את מי אשלח (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנ:). התחיל (עשו) מצעק ואומר הכי קרא שמו יעקב (תנחו' בובר, תולדות כג).

— הִפע', יַצְעֵק, — הִצְעִיק את העם, כמו הִזְעִיק, קרא אותו להתאסף יחד במקום מן המקומות למטרה מן המטרות: וַיַּצְעֵק שמואל את העם אל יי' המצפה (ש"א י יז).