1, ש"ז, מ"ר צַעֲצֻעִים, — א) במלאכת חרשת עץ או מתכת, נתינת צורה להחמר בסביב החמר ע"י אופן המכונה תחת המפסלת שביד האמן Drechslerei; tourange; turnery: ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צַעֲצֻעִים2 ויצפו אתם זהב (דהי"ב ג י). — ובתו"מ: כרובים מעשה צעצועים הן ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו (אונקלוס הגר, ב"ב צט.). — ובסהמ"א: ויעש את הדלתות מעשה צעצועים מזוזותיהם ומפתחותיהם עשה כסף (יוסיפון, גינצבורג, שו). — ואמר הפיטן: הורשתה נחלת צבי חבל הנעים, הסתופף לכבודך בלויית צעצועים, והן עתה טלטלוה זרים זדים מרעים (אנא עוררת, סליח' ער"ה). — ואמר המשורר: מי אשר לא ראה בת חפר בת שוע לא ראה מימיו אשת יפת תאר, לא ראה בהדרה מבלי צעצע מבלי מעשה חרש הבריאה לטהר (יל"ג, קוצו של יוד, שירי יל"ג ד, 9). — ובמשמ' ילדים3, ואמר הפיטן: ישראל בנך בכורך יקירך צעצועי שעשועיך זכור בזכרך (יצחק, אנוש עד דכא, סליח' ג עשי"ת, פילץ). — ב) והשתמשו בו בלשון הדבור בענין דברים למשחק, כמו למשחקי ילדים וכדו'.
1 עי' הערה הבאה.
2 במ"א ו כג כתוב במקום צעצעים עצי שמן ובתרג' השבע' מתֻרגם כאן ἒϱγον εϰ ξύλων, ר"ל מעשה עץ, ואפשר א"כ כי המלה צעצעים היא טעות סופר במקום עץ. אך זה דחוק כי המלה מעשה משמשת בכל פרשה זו בענין אפן המלאכה וצורתה ולא בענין החמר שממנו נעשה הדבר. עכ"פ אונקלוס הגר השתמש כבר במלה זו ואמר (ב"ב צט.): כרובים מעשה צעצועים הן ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו, אך בדבר עצם משמ' צעצע אין ללמד ממאמר זה כלום. הפשיט' תרגמה משררא, ר"ל חזק, ולא נתברר מה מקור תרגום זה. רגמ"ה ואחריו רשב"ם אמרו כי צעצע כמו צאצאים, ר"ל ילדים, אך לפרוש זה בודאי אין שום יסוד, כי צאצא אינו כלל ילד קטן, אלא זרעו של אדם, תולדותיו. והיותר נאות הוא פרושו של ריב"ג, שהביא בשם מפרשים אחרים שהוא המלאכה שקוראים לו בערב' ח'רט, ואולי בעבר' הקדומה חֶרט, והוא הרשום בפנים, אמר וז"ל: פשר פיה צנעאה אלח'רט, ובעבר' פרשו בו מעשה חרש, בערבי כ'רט. והשתמש בעל דה"י בהמלה צעצע, שאולי היתה בשמוש בין היהודים, או אולי יצר אותה מחבר דה"י. וקצת יש מקור למלה זו בלשון הערב', כי בלשון זו משמש שרש צוע' طوغ במשמ' צורה שהחרש נותן לדבר. אולי בימי בעל דה"י כבר יצאה המלה חרש מהשמוש, וראיה לדבר שאינה נמצאת בשום מקום בתו"מ.
[אשר למלה חרט, עי' בהערה לערך ב. צוּר. ובערב' בא צעצע صعصع גם במשמ' עוף מְגֻוָּן, ואולי הכונה כי היו הכרובים בעלי כנפים.]
3 [עפ"י הבנה זו בדברי התלמוד (ב"ב צט.).]