1, שזו"נ, מ"ר כנ' צִפָּרְנֶיהָ, — א) צפוי קרני דק שבקצות האצבעות, Nagel; ongle; nail: וגלחה את ראשה ועשתה את צִפָּרְנֶיהָ (דבר' כא יב). — ובתו"מ: הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכו' רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות (שבת י ו). כואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם רוצה לטול ולהיות מצטער כך (ב"ק ח א). ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והצפורן מפני שהן חונקין (חול' א ב). כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חבורן הכל טמא (אהל' ג ג). ושרף היבש וגלדי צואה שעל בשרו ובצק שתחת הצפורן וכו' (חוצצין) (מקוא' ט ב). ושרף הלח ולכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפורן וצפורן המדולדלת וכו' לא טמא ולא מטמא (שם שם ד). כל אבר שיש בו צפורן יש בו עצם ויש שיש בו עצם ואין בו צפורן (נדה ו ב). שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום, כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל, ר' אליעזר או' כדי לקרוץ בצפורן (שם שם יב). צפורן שפרשה רובה וציצין שפרשו רובן נטלין בשבת (ר' שמע' בן אלע', תוספת' שבת ט יב). וכשם שאסור לספר ולכבס כך אסור ליטול ציפורניים (ר' יהודה, שם מו"ק ב ב). שן תלושה וצפורן תלושה שוחטין בה (שם חול' א ו). צפורן שפירש רובה הרי זה אינה חוצצת (  שם מקוא' ו י). אלה הם ומן, הרי אילו מיעוטים פרט לחרטום ולצפורניים ולכנפיים ולנוצה שלהם (ספרא ויס, שמיני פרשה ג). גודלת (אשה) וכוחלת ופוקסת ונוטלת את שערה ואת צפרניה ומעברת כלי חדש על פניה (ירוש' מו"ק א ז). שפם ונטילת צפורנים אחת תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור (שם שם ג א). נתפזר זרעו (של יוסף) ויצא לו בציפרני ידיו2 (ר' אבין, שם הורי' ב ה). צפורן שפירש רובה וציצין שפרשו רובן, ביד מותר בכלי חייב חטאת (שבת צד:). ומותר ליטול צפורנים בחולו של מועד (ר"מ, מו"ק י.). אסור ליטול צפורנים במועד (ר' יהודה, שם יז:). זוג בא מחמתן לפני רבי ובקשו ממנו צפורנים, התיר להם (מר זוטרא, שם יח.). נעץ (יוסף) ידיו בקרקע ויצאה תאותו מבין ציפורני ידיו (משום ר' מאיר, סוטה לו:). ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן אין חוששין שמא ארי דרסו, מאי טעמא, רוב אריות דורסין ומיעוטן אין דורסין, וכל הדורס אין צפרנו נשמטת, וזאת הואיל וצפורן יושבת לו בגבו אימר בכותל נתחכך, אדרבה רוב שוורים מתחככין ומיעוטן אין מתחככין, וכל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו, וזה הואיל וצפורן יושבת לו בגבו אימר ארי דרסו (חול' נג.). צפרנים (המיטמאין ומטמאין) אמר ר"א מקום המובלעים בבשר (שם קכא.). חלקים היו (בגדי אדם הראשון) כצפורן ונאין כמרגליות (יצחק רביא, מד"ר בראש' כ). אמר לה המלך (למטרונה) אין בך פסולת אלא צפורן של אצבע קטנה שלך גדולה קימעה (ר' לוי, שם שם מו). צעק מתוך ציפורני רגליו3 ויאמר שר צבא ה' (בשם ר' חנינא בר יצחק, שם שם צז). כציפורן4 היוצא מן הושט (ר' חנינא, שם ויקר' ד). היא (הסוטה) הראית לו באצבעותיה לפיכך צפרניה נושרות (שם במד' ט). כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו, רבונו של עולם, ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפורנו של אחד מהם (ר' יהושע בן לוי, שם דבר' ז). וכצפרנים הללו שנגזזין ונתחלפין כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם (הוא, שם שה"ש , אל גינת אגוז). אביו מזריע בו לובן שממנו הלובנים והמוח והצפרנים ולובן שבעין וכו' (שם קהל', ברבות הטובה). — ומליצה: טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים (ר' יוחנן, יומא ט:). ציפרנן של אבות ולא כריסן של בנים (ר' חייא או ר' אחא, מד"ר בראש' מה). — ובסהמ"א: לבושו של אדם הראשון עור של צפורן5 וענן כבוד מכוסה עליו, כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו וראה עצמו ערום וכו' (פדר"א יד). וראינו מה ששינו בפרק ר"א בן הורקנוס שמצוה להסתכל בצפרנים (בשעת הבדלה) , מיהו אין רגילים חכמים בכך (סדר רב עמרם השלם ב, נט., סדר מוצאי שבת). שאין הדורס משליך ארסו בבעלי חיים אלא בצפורן היד (ר"י א"ת, כוזרי ד לא). לכך יהא המספרים אצלו לאדם כדי לחתוך שחרורית צפורנים כי חלב וטנופת נשאר שם (ספר חסידים תתרעא). אחר הדברים האלה בקש המבקש להתבונן במדות החמודות ולדעת תכלית מעלת השועים הנכבדות הלובשים כתנות או"ר והבגדים היקרים הדומים לפנס, רחבים מלמטה ומלמעלה צרים, החלקים כצפורן וכמרגלית נאים6 (רש"ט פלקירא, המבקש, מ). וגם בתלמוד המסור לכל אין בדורות הללו כדי למשח צפרן קטנה כנגד דורות הקדמוני' (הוא, ס' האמונות ח, כ.). נקרא שחל מפני שהוא דורס בצפרניו, נגזר מן שחלת שהוא סם דומה לצפורן (אוהב משפט ומשפט צדק לאיוב, נח.). דרך ארץ אדם במאכלו ובכסותו ובנקיות גופו ובעשיית צפרניו (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 440). ג' דברים מביאים את האדם לידי דאגה, גידול שער וגידול ציפורנים ובגדים פצועים (שם שם , 372). ואין רוצים לראות רעה בצפורנו קטנה (פלא יועץ, כה). — ואמר המשורר: ורב  כים והוא קטן בעיניו ורם כהר וצפורן עמסו7 (רשב"ג, בחר מהלחי, ברודי, 7). מפתח רע מפתיות חטאה אל תפתו, פיה תשק וחנוק יחניקו צפרניה (שלום הכהן, ניר דוד יו, 344). — ב) הקצה הקשה החד של שמיר וכדו' שבקצה העט8: חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בְּצִפֹּרֶן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם (ירמ' יז א). — *צִפֹּרֶן של נחֹשת וברזל, מין דקר: כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה וכו', ר' יוסי אומר אף צפורן גדולה (תוספת' שבת יד א). אבא שאול היה קורא אותן (את הכלים שבדרך לבית הטבילה) צפורן, מ"ד ציפורן שהוא דומה לציפורן (ירוש' שקל' ח ב). משל לבן מלכים שזחה דעתו עליו ונטל את הצפורן לחתור בית אביו (מד"ר שמות לז). נטל את הציפורן של נחשת והי' חופר הכותל שתחתיו וכו' (שם שם נא). לבן מחכים שנזז לבו עליו ונטל את הצפורן9 לחפור אביו (ר' אבא, שם ויקר' י, מובא בערוך ערך צפורן). נטל את הצפורן של ברזל והיה מכניסו תחתיו (ילמדנו, מובא שם שם). — ג) *שם של צמח בֹּשֶׂם,  Teufelsklaue; griffe du diable; (unguis odoratus) onycha:  פיטום הקטורת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה וכו', בורית כרשינה למה היתה באה, שבה שפין את הצפורן מפני שהיא נאה10, יין קפריסין למה היא באה, שבה שורין את הציפורן מפני שהיא עזה11 (ירוש' יומא ד ח). — ובסהמ"א: אטפאר אלטיב, כלומר צפרן הבשם (קאנון ב, לוח הסמים). — ד) °ומחלה בעין, unguis: הצפרן הוא תוספת בלובן העין או בקרומות המקיפים בעין (שם ג ג ב י). והרמד אמנם היא מירסא חמה תקרה בזאת המחיצה הענביית ותמנע מהראות גם כן כשיחדש בה הצפורן וזה בשהצפורן כשתכסה מקום הנקב תמנע הראות וכמו כן העפעפים כשיתמרסו (קבוצי גלינוס, בסבות החליים, כ"י פריז). והמיץ היוצא מבושל בדבש עד שידמה משיחה יועיל להסיר צפורן מן העינים ומטהר חדוד העינים (ספר המסעדים). כי הכותל המפסיק או המסך הפרוש או הענן העבה או המים הנוזלים בעין או הצפורן הנקרא בערבי טאפרה המתילד עליו או מרחק המהלך או הדומים לאלה הם המונעים מראות מה שיוכסף לראותו (אמו"ר לראב"ד ב ג, 55).