צַָעַף

°, בינ' פָעוּ, צָעוּף, — עטוף בצָעִיף, ואמר הפיטן: עטופים וצעופים לאחד שש כנפים, בם מכסים ובם טסים בפתע חוג שמים ידודון, אופן שבת ד אחה"פ.

—  נפע', בינ' °נִצְעָף, —  כמו צָעוּף:  ולמה אשמים מושיבי נכרית נצעפת עת לא ליום אחד המלאכה תלמיד חוי, קטע כ"י, JQR 1901, עמ' 362.

—  הָפע' בינ' °מֻצְעָף —  כמו פָעוּ' ונִפע', ואמר הפיטן:  טפיה וישישיה בענוי עיפים, יציגתם שור כיחף יחפים, כלם צגים ולובן מוצעפים, לאדרך בקדש כשרפים עפים משלם בר קלונימוס, אמצת עשור, קרוב' שחר' יוה"כ.

חיפוש במילון: