* 1, ש"ז, — כאב הגוף והנפש, יסורין, Schmerz, Qual, peine, souffrance, douleur; pain, grief, trouble: ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי (רבי שמעון בן אלעזר, קידוש' ד יד). כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל (אC' ו ד). המקשה נדה, קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זה יולדת בזוב וכו', ששפתה מן הצער ולא מן הדם (נדה ד ד). ושמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה, והלא כבר נאמר ועמכם בדבר המשפט, אין לך אלא מה שעיניך רואות (תוספת' סנה' א ט). הגע עצמך שהתנה עמה לא שאר ולא כסות ולא עונה הרי אינו חייב לה כלום, מאי כדון, כיי דמר רבי יוחנן צערו של איש מרובה יותר מן האשה (ירוש' כתוב' ה י). אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים (ר' יהושע לרבן גמליאל, ברכ' כח.). וטמא טמא יקרא, צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים (שבת סז.). כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (רבי לוי או רבי יונתן בשם אנשי כנה"ג, מגי' י:). קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבית ושמור את יינה (ר' יצחק, ב"ב טז.). איוב לא בדעת ידבר וכו' אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו (שם טז:). הרבה צער נצטער נח בתיבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו (ר' ברכיה, מד"ר בראש' לו). משל לאחד שנטל את המקל והכה ב' בני אדם ושניהם קבלו את הרצועה ויודעים צערן, כך היה צערן ושיעבודן של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר כי ידעתי את מכאוביו (שם שמות ב). נמצאת למד שהלוים היו כלין את הפורענויות ומהן בני קהת שנושאים ארון היו, אמר להם הקב"ה הם מצטערים עם ישראל כל הצער הזה ואין אתם עושים להם תקנה, וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו (שם במד' ה). הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער מאתים בשכרו (ר' חייא נריה ורבי אדא דיפו, שם שה"ש, כרמי). וירא אלהינו ויחמול על עמו ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו ויתן לה חן לפני המלך (שם אסתר, ויהי ביום). — ובסהמ"א: ותכס את המחנה וכו' שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ. שיהא אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער (מדה"ג שמות טז יג, 174). בזמן שהגשמים נעצרין לא הבריות בלבד מצטערין, אלא אף הגשמים והארץ מצטערין שנאמ' בשמים, ועצר את השמים, וכתיב באשה כי עצר ה', מה עצירה האמורה באשה אינה אלא לשון צער, אף עצירה האמורה כאן אינה אלא לשון צער (שם דבר' יא יז, הסגלה, 114). בסוף גמרא דפרק כהן גדול אלא שנהפך להן לרעץ כיון שחטאו, פירוש צער להפך (ערוך ערך רעץ). — °ובפתגם: וכמאמר החכם צער רבים נחמה (ס' החינוך, מצוה שלא). צער רבים חצי נחמה2 (הנהגת החיים ה, קח). — ואמר הפיטן: ראיתיך בכבליך, בצער עֻליך. פשוטה מעיליך, פרועה קדליך, ופעמוני זהב עלי תלתליך (אלעזר, אימה נשאתי, יוצ' שבת ד אחה"פ). ארשת שפתי פציתי ואפער, נצבתי להללך במקהל מצער, יוקשי בהתודתי בפלץ וצער, יערב לך שיחי ונפשי אל תער (יוסף בן אביתור, ארשת, שעה"ש 13). שדי, אבינו אתה, ואיך נחשב כיתומים, תוכל לראותנו בצער ובידך להרויח לנו (הוא, את מי זנחת, שם 15). — צַעַר נִדָּה, צַעַר בְּתוּלִים, צַעַר הָעִבּוּר וכו': הרבה ארבה וכו', אלו שתי רביות דם, אחת דם צער נדה, ואחת דם צער בתולים, והרגך זה צער העבור (אדר"נ א). עצבונך, זה צער העבור, והרנך, זה צער העדוי, בעצב, זה צער הנפלים, תלדי, זה צער הלידה (מד"ר בראש' כ). — צַעַר גִּדּוּל בָּנִים: אמר (הקב"ה) אימר ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו (ר' שמואל בר נחמני, שבת פט:). עצבונך, זה צער גידול בנים (רב יצחק בר אבדימי, ערוב' ק:). לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם, אמר רב יהודה שפדאו מצער גידול בנים (סנה' יט:). לאחר שגדלתים כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער גידול בנים, כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם, ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני (מד"ר איכ' פתיח', רבי יוחנן פתח). — ובסהמ"א: ויוהר אדם באונאת אשתו, לפי שדמעתה מצויה, ודי לה לאשה בצער נדות וצער לידה וצער גידול בנים (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ג, ענעלאו, 118). וצער גידול בנים רובן הוא של אשה, וע"כ שכרה גדול כשיגדל בנה על הדרך הנכונה (שם ד, 140). — °וְצַעֲרָן שֶׁל בָּנִים: אמר הקב"ה ליהודה, אין לך בנים ואין את יודע צערן של בנים (אגדה בראשית נט). — שָׁרוּי בְּצַעַר, הָיָה (עִמּוֹ בְצַעַר, היה שֻׁתָּף בְּצַעַר: כשישראל שרויין בצער3 ואומות העולם שרויין בשלוה אומרין עורה למה תישן י"י (תוספת' סוטה יג ט). בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וכו' (ברכ' נט.). כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער (יומא נג:). בזמן שישראל שרוין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת וכו' ואומרים זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור (ת"ר תענ' יא.). בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי וכו' (שם שם). וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה, אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער (שם שם). זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה (ב"מ פה.). בכל צרתם לו צר, א"ל הקב"ה למשה, אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרויין בצער, הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך, מתוך הקוצים, כביכול אני שותף בצערן (מד"ר שמות ב). — ובסהמ"א: ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יי' מארץ מצרים, מלמד שאף צבאות מקום היו עם ישראל בצער, שנאמר בכל צרתם לו צר, ואומר עמו אנכי בצרה וכו' (מדה"ג שמות יב מא, הופמן, 116). — °צַעַר הַצִבּוּר: וירא בסבלותם, מהו וירא, שהיה רואה בסבלתם וכו' והיה נותן כתיפו ומסייע לכל אחד ואחד, אמר כדי שלא אוציא עצמי מצער הצבור (שם שם ב יא, 15). — ובקצור, צַעַר, במשמ' תשלום כנגד הצער, Schmerzensgeld;  indemnité; smart-money: מה בין אונס למפתה, האונס נותן את הצער והמפתה אינו נותן את הצער וכו' (כתוב' ג ד). החובל בהבירו חייב עליו משום חמשה דברים, בנזק, בצער, ברפוי, בשבת ובבושת וכו', צער, כואו בשפוד או במסמר ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה, אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך (ב"ק ח א). פצע תחת פצע, ליתן צער במקום נזק (רב זביד בשם רבה, בבלי שם פד.). וכי אדם מוחל על צערו דתניא הכני, פצעני ע"מ לפטור, פטור (שם צג.). — ובקצור, צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, במשמ' גרימת צער לבעלי חיים,  Tierqälerei ; cruaté contre les animaux; cruelty to animals: צער בעלי חיים דאורייתא (שבת קכח:). דאי כתב רחמנא פריקה הוה אמינא משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס, אבל טעינה דלאו צער בעלי חיים איכא ולא חסרון כיס איכא אימא לא (ב"מ לא.) — ובסהמ"א, גם על עצם הצער של בעלי החיים: וכן אסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאד, אין הפרש כי, צער האדם עליו וצער שאר ב"ח וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ ג מח)4. — °ובהשאלה, לצמחים: ס"א דהינוניתא, פי' שם מקום, והתמרים שגדילות שם שמינות הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להן צער (ערוך ערך חן). — °ובמשמ' עמל וטרח, טרח המעין במאמציו לפתר בעיה הגיונית קשה, טרח לישב קושיה וכדו': גם זה תמה למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה (עם יוכבד), שהולידה משה והיא בת ק"ל שנה וכו', ולא די לנו זה הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי, אחרי התנחמי, והיא בת ר"נ שנה וכו' (ראב"ע, בראש' מו כג). ויאמר רב חננאל ז"ל כי יש מי שיחדש בגופו כצורת בשר אשה וכו' וכל הצער הזה בעבור היות משכבי אשה לשון רבים ודברי יחיד שני משכבים וכו' (הוא, ויקר' יח כב). — °פִכֵּח אֶת צַעֲרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, התיר והפיג אותו, ואמר המליץ: אנשים בדחנים אנחנו וכשאנו רואים אדם שלבו דואג ונפשו עצובה מפכחים אנו צערו בדברינו (ר"א צויפל, שלום על ישראל, ב, 21). — ומ"ר °צְעָרִים, צְעָרִין: אמר הקב"ה אספו לי דורו של שמד, היאך היו עושין, מעמידין ישראל לפני הדיין ואומרין לו כפור באלהיך, ואומר אינ' כופר לעולם, מיד מרבין עליו צערין, שנאמר ירב עצבותם וכו' (בשם ילמדנו, ערוך ערך עצב). — ובסהמ"א: ואם אלו הצערים הנפשיים חסה תורה עליהם בבהמות ובעופות, כל שכן בבני אדם (ר"ש א"ת, מו"נ ג מה). ואמרו בהמות ולא אמר בהמה. אפשר שענינו כאחת הבהמות שדרכן לעמוד ברשות בעליהן שגדלו עמה אפי' לסבול הצערים (הוא, יקוו המים, 95).