צִפְעֹנִי, ש"ז, צ"ר צִפְעֹנִים, — כמו צֶפַע1: ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צִפְעוֹנִי גמול ידו הרה (ישע' יא ח). ביצי צִפְעוֹנִי בקעו וקורי עכביש יארגו (שם נט ה). כי הנני משלח בכם נחשים צִפְעֹנִים אשר אין להם לחש ונשכו אתכם (ירמ' ח יז). אחריתו כנחש ישך וּכְצִפְעֹנִי יפרש (משלי כג לב). — ואמר הפיטן: כצפעוני נושכים ומוחצים, לרע רצים ולאיד דצים (ר"א קליר, אטום, סדר א שבוע'). פורה רוש מתאנה לשופני עמד, צפעוני יזם להשמיד ולהרוג ולאבד כל מחמד (רסע"ג, אני הגבר, סליח' ת"ב, סדור רסע"ג, שכו). — ואמר המשורר: הם הנחשים השרפים תשלחי בהם ואין לחש לצפעוניך (רמב"ע, תבל תני לבך, דיואן פג, בודליאנה). ואל תברח לצפעני קוצות עלי פנים במי בשת כבוסים (הוא, הריח מר, שעה"ש, 70). ירא מחטאו מחפיר ומביש, יפחד מעון כצפעני יפריש (הוא, אזרח רענן, שם 83). הנה פלאי אל קדוש ישראל ועל יחוד שמו תשא אכן מעמסה ובאריות ודבים וצפענים ועקרבים פגושה (ר"י הלוי, אהה אדני, שם 116). רמוני סעיף רוה שמרה מעינים כי הוציאה מאחר צעיף צפעוניה אך נא מהם אל תירא, אין רוש בפתניה (יוסף אבן צדיק, שור אם קראה, לקוטים מגניזה, 1913  July  JQR , עמ' 88).