צְפִעָה

1, ש"נ, מ"ר צְפִעוֹת, — מי שֶׁצֹּפֵעַ תמיד, והוא כנוי של זלזול לילדים קטנים2: ותלו עליו (על היתד התקוע) כל כבוד בית אביו הצאצאים וְהַצְּפִעוֹת כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כלי הנבלים (ישע' כב כד).


1 משרש ב. צפע.

2 [ועי' בהערה לערך צֶאֱצָא.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים