צְפִעָה
1, ש"נ, מ"ר צְפִעוֹת, — מי שֶׁצֹּפֵעַ תמיד, והוא כנוי של זלזול לילדים קטנים2: ותלו עליו (על היתד התקוע) כל כבוד בית אביו הצאצאים וְהַצְּפִעוֹת כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כלי הנבלים (ישע' כב כד).
1 משרש ב. צפע.
2 [ועי' בהערה לערך צֶאֱצָא.]