1 [השרש צפף לא נמצא במקורות שבתו"מ אלא בשני המאמרים המובאים, בבינ' פָעוּ' צפופים ובנִפע' נצפפו. במקום הראשון הבינוהו גדולי המפרשים (עי' רש"י והרמב"ם בפרוש המשניות, בפרט במקור הערבי בהוצאת א. בנעט) במשמ' דחוקים ולחוצים זה אל זה, ובפרוש כזה באים הדברים כבר בשתי הנסחאות של אדר"נ, הוצ' שכטר 106-105. ופרוש זה נסמך לכאורה לא רק על הנגוד אל רווחים אלא גם על הערב' צַ'פַּ ضفّ שמשמעותו לחץ (ואין מקום לדברי רעב"ט הגוזר הוראה זו מן צף ע"פ המים). וכן משמש צפוף, צפופים בחלק של הסהמ"א ואף היום במשמ' זו: דחוק ולחוץ יחד, סָמִיךְ וכדו'. אך עי' לקמן. ואמנם רבינו יונה לאבות מביא פרוש אחר: היו עומדים בעזרה שורות שורות זה בצד זה צפופים ומשתחוים בריוח שלא היה אחד מהן דוחק את חבירו והוא פלא, ע"כ. וגם פרוש זה הוא ע"פ הערב', כי שם בא צַפּ, מ"ר צֻפוּפ صف, صفوف, במשמ' שורה, וגם במשמ' זו שמשה המלה בסהמ"א, עי' בדגמאות. אך משמ' זו אינה מתאימה לענין.
ואולם אין לסמך בהבנת המאמר על דברי אדר"נ הבאים בשנויי נוסחאות רבים (עי' בהערות שכטר, המסכם: ואין ספק שנוסחאות שונות באו לכאן גם בספרים וגם בכ"י), ושאינם אלא פרוש מאֻחר בהרבה למקור הקדום שבאבות. ועל כל פנים אין להפריד צפופים מן נצפפו הבא במכילתה, והוא שם (עי' גם בהערה הבאה) לא ענין של צפיפות מקומית זה על יד זה, אלא של לחץ הבא מלמעלה והמעורר יראה ופחד בלב הנצפפים, שהאל כפה (נ"א כבש) עליהם הר כגגית. ולפי זה אפשר להבין גם את הענין של "עומדים צפופים ומשתחוים רוחים" לא על רָוַח מקומי אלא על רְוָחָה נפשית: כשעמדו להתפלל כאלו לחצו עליהם אימה ופחד, וכשהשתחוו כבר רָוַח להם, וצ"ע.
והיו שקשרו לשרש צפף גם את דברי המשנה (מנח' ה ח) מחבת צפה, שהבינוה במשמ' שטוחה, ואחרים גזרו מלה זו משרש צפה (ריב"ג), אך אין שם אלא בינ' פוֹעֵ' מן צוף במשמ' (מנחה) צפה למעלה על המחבת  (עי' בהערה 3 לערך א. צוּף)]]. — ובפיוטים שהוציא אלבוגן .Elbug. Stud , עמ' 177) כתוב: השריץ מעופף, והשחיץ לנופף, העיט לעופף, השרץ לרפף, הרקק ציפף, ממי יפיף, נפש חיה ועוף יעופיף, ע"כ. אך נראה שאין "ציפף" לשון צפיפות אלא משרש צוף, והכונה: הקב"ה הציף את הרקק בדגים, עשה שיצופו דגים ברקק.]

2 [השוה בבלי ב"ב טז:: אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמן לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה וכו'.]

3 [השוה בבלי ערוב' נד:: מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה, וכעין זה ביומא כט.]

4 [ע' בהערה לקל.]

5 [עי' בילק"ש ובמדה"ג (המובא לקמן), ובספרים נכפפו, והענין אחד. ובילק"ש נוסף: מלמד שהיו מתיראין מפני הזיקין ומפני הזועות, מפני הרעמים ומפני הברקים, ע"כ. ומוציאי המכילתה השלימו לפי זה ללא צרך. ובמדה"ג (הופמן, 211): ויתיצבו, נצפפו, ועליהם מפורש בקבלה (שה"ש ב יד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, ע"ע, ומכאן שהכונה לצפיפה או כפיפה מתחת ההר ממש.]