פ"ע, יִצְפּוֹר,— מלה מסֻפקה: ועתה קרא נא באזני העם לאמר מי ירא וחרד ישב ויִצְפּוֹר1 מהר הגלעד (שפט' ז ג).—  ובסהמ"א במשמ' נדד כצפור, סר, נטה הצידה: ושמתי ירושלים מקום חפצי וממעוני כצפור נדדתי ומספר ספרד צפרתי ואל גלגלי גלי ים ירדתי (ר"י חריזי, אגרת לשון הזהב, דברי חפץ, אדלמן, ה). — ואמר המשורר: ולכֹשל צפר כי סף גביר פיו ואמרותיו לכל כֹשל מקימות ולהלך נטה כי סר נדיב לב (רמב"ע, הנפשי בחרו, ברודי, קכז). היה יקותיאל כמלך בגדוד אל אהלו המחנות צפרו, שם נקבצו דיות ושמה קננו כל צפרי כנף ושם דגרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי 17). ומי יצפור בהר גיל עד ויחפור באר חכמה וישתה מי בארה (עמנו', מחב' ח, 61).