°, צְפַר1, ש"ז, — בֹּקֶר, ואמר הפיטן: תוקף אראלים וכוכבי צְפַר תהלות יתנו שבח להשפר (ר' שמעון בר יצחק, אדר והוד, קרוב' ב ר"ה). וראו אור צר יאיר מאורי אור תשורו מרנני שפר וכוכבי צְפַר שיר חדש ישירו (מנחם בר' מכיר, שאו מנחה, אופן שבת, נחמו). הוגי מלחמות ספר נשף וצֶפֶר אויה לי, חיך אמרי שפר מלא חצץ ואפר, ואיה שוקל וסופר, אללי לי (הוא, אבל תעורר, קינ' ת"ב). ערב אומרים מי יתן צפרים, ובקר אומרים מי יגלה אורים (אליקים, החרישו, שם). פורכי עמך אשר לבל שוחחים צֶפֶר2 וערב למה מצליחים (בנימין בן זרח, איך נפתח, סליח' יום ה). חוק זכר קדשתו נעריץ ונספר במעלה ובמטה יסתלסל ליל וצֶפֶר (הוא, ארז מלבנון, יוצ' שבת הגדול). פוצים לעמך איה אלהיכם, צְפַר וערב מרבים נאצותיהם (הוא, אין לי בטחון, סליח' שחר' צו"כ, מחז' איטל' א, קא:). קרינת עור הושפר קושט אומר כשופר קיים וחזק בִּצְפַר ויהי קול השופר (יהודה בר מנחם, אור ישראל קדוש', יוצ' א שבוע', שם א, קמח). — ואמר המשורר: רב קנמון תאכל, חם מרחץ לא תוכל, תקיז דם בצפרים, וגם תרוה ממרורים (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 182). — ובמליצה: עיר מלאה חכמים וסופרים אשר בעלי מדות טובות, המושלמים בחכמה וביראת ד' אוצרם ובתורת ד' חפצם להגות באמרי שפר נשף וצפר ולילה ויום האיר להם (חרס רבני קראקא נגד החסידים, תקמ"ו אוצה"ס ד, 639).