ב. צָפַר

°, פ"ע, — קרא בקול צִפּוֹר וכד', ואמר הפיטן: יחד כל עתי יצפור יריע לרוממך, ואני אליך ה' שועתי ובבוקר תפלתי תקדמך (מנחם בר' מכיר, מלאכי צבאות, אפן הפסק' א). — ואמר המשורר: ונפשו יום ליום תצפור כצפור, כאלו היא בכף קלע קלועה (ר"י חריזי, תחכ' כו, 234).

חיפוש במילון: