קוניית

קונעת1 — מלה מסֻפקה, במשמ' אשה, רעיה: אמר (דואג) לשאול, וכי יש אישות לדוד, הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת ועכשיו התיר2 קונעתו ועשה אותו זיטויטוס וכאילו הוא מת ודמו מותר ואשתו מותרת (נחמן בן ר' שמואל בר נחמני, מד"ר בראש' לב). באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו (לאחשורוש) על פיו, אמר לו, רשע, קונייתך3  עומדת בחוץ ואתה יושב בפנים (מד"ר תהל' כב).



1 [אין הצעות החוקרים בבאור המלה מתקבלות על הדעת. אך מסגנון הדברים יוצא שיש כאן מלה זרה, שמלכי הזמן — קיסרי רומי — קראו בה את נשותיהם. ועל כן נראה שהעקר קונינתך מן coniuncta, אשה נשואה ברומ', המשמשת בצרופים כגון digno coniuncta viro , נשואה לאיש נכבד וכדו'.]

2 [נוסח אחר הסיר, עי' תיאודור עמ' 289 ובמד"ר בראש' לח.

3 בילק' שמע' (תהל' הרפז): קונעתך.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים