קוֹס

* 1, ש"ז, — כמו א. כּוֹס, Becher; gobelet; chalice: שולי קורפיות ושולי קוסים הצדונים2 אע"פ שאינם יכולין לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן (כלים ד ג).



1 [עי' בהערה שאחר זו.]

2 [אמנם אלה דברי פרוש הגאונים' אפשטין, עמ' 14): הכוסים הצידנים, פ' יש שונין קוסין וכולו אחד הוא ונקראו עם שם מקומן עד צידון רבה ודומין לבזיכין כששנינו ולא היה לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם, ע"כ. וכבר הביא אפשטין שם את דברי ר"מ: וקוסים הצידניים כוסות וכו' וכבר יכתב בצדי (קוצים) וכבר יכתב בקצת הנסחאות כוסים; ערוך: פי' כוסות ממש הן כ' בק' מתחלפין ונקראו וכו'; (ספר המליצה בכר, 34): קוסין הם שולים שעושים לקורפאות כדי שישימו עליהם הכוסות נקרוא כוסין והן כני הכוסות, ע"כ. ואמנם בתוספת' כלים ב"ב ז י: הכוסות הקיצין הסודניים, נ"א, הכיסין הצידנים, ובהוצ' הדפוס: הכוסות הצידונים. אך כבר השוה יוסף הלוי את דברי המשנה אל הכתבת הכנענית-יונ' מכתי (סלושץ, מס' 71): למרנס הלוכי פעל ק[ס]ם (ביונ'  ἀνἐϱ ἐϰπωματοποιός, איש עושה גביעים), וכבר השוו קדמונים מלה זו עם קָשָׂה או קַשְׂוָה (שמות כה כט ועוד), קַסְוָה במשנה סנה' ט ו ועי' שם. ואלה דברי ריב"ג סה"ש, קשה: וכלי הסיכה נקרא במשנה קיסיא והוא דומה ללשון הערבי שאומרים  לכלי שמשימים בו בושם הנשים קשוה, ע"כ. ולפי זה אולי אין הדמיון אל כוס, מ"ר כוסות אלא מקרה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים