קוֹמְמוּת
°, ש"נ, — שה"פ מן קוֹמֵם: ולפעמים תרפא הסבה (של קדחת העפוש) כשיהיה חום הקדחת חלוש ותכונן בפתיחת הסתימה וקוממות העפוש (נרבוני, אור החיים, בקדחת העפוש, כ"י ביהמ"ד שכטר). — ואמר המשורר: שלחה פדות השב שבות חיש קוממות גזע לרות ינון משיחנו (ר"ש שבזי, יום אזכרה, שירי תימן, 109).