* 1, ש"ז, מ"ר קונמות. — שבועה, השבעה, חרם,Eid,   beschwörung; serment, conjuration; oath, conjuration:  האומר לחבירו קונם2 קונה קונם הרי אלו כינויין לקרבן (נדר' א ב). —  ומ"ר: מה הקדש יש בו מעילה, אף קונמות יש בהן מעילה (רב נחמן, בבלי שם לה.). — שאני קונמות דכי קדושת הגוף דמי (רב אשי, שם פו:). אין מעילה בקונמות (שבוע' כב..   —  ובצרוף קונם ש, קונם שלא וכדו': קונם  שאיני3 ישן שאיני3 מדבר שאיני4 מהלך, האומר לאשתו קונם שאיני4 משמשך וכו' (נדר' ב א). היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני5 פוחת לך מן הסלע, והלה אומר קונם שאיני5 מוסיף לך על השקל (שם ג א). קונם שאיני נהנה6 לבני נח מותר בישראל ואסור באומות (שם שם יא). קונם שאיני6 נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם (שם שם). קונם שאיני7 נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטין וכו'. קונם שאתה8 נהנה לי אם אין אתה בא ונותן לבני כור אחד של חטין וכו' (שם ח ז). קונם שהיא8 נהנית לי לעולם (שם שם). קונם שאני נהנה לפלוני וכו' (תוספת' שם ה א). קונם שאני9 עושה לפי אבא ולפי אביך וכו' (שם שם ז א). האומר לבנו קונם שאתה10 נהנה לי מת יירשנו (בבלי שם מב.). ובשביל שלא האמנת בי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה (ר' יהושע, מד"ר במד' טז). — ובהשמטת ש, קוֹנָם אני עושה, קוֹנָם איני עושה וכדו': קונם פי מדבר עמך, ידי עושות עמך, רגלי מהלכות עמך (נדר' א ד). קונם אשתי נהנית לי11 (שם ב ה). קונם אשתי ובני נהנין לי (שם ג ד). מעשה בצידון באחד שאמר לאשתו קונם אם איני12 מגרשך וגרשה והתירו לו חכמים שיחזירנה (ר' יוסי בר יהודה, גיט' ד ז). האומר לבנו קונם אי אתה 13 נהנה משלי אם מת יירשנו (ב"ק ט י). — וקוֹנָם דבר פלוני שאיני אוכל, קונם לבית פלוני שאיני נכנס וכדו': קונם סוכה שאיני14 עושה, לולב שאיני14 נוטל, תפלין שאיני14 מניח (נדר' ב ב). קונם שדי שאיני חורש בה  לעולם (שם ד ו). קונם לביתך15 שאני16 נכנס ושדך שאני 16 לוקח (שם ה ג).קונם תבשיל שאיני טועם (שם ו א). קונם יין זה שאיני17 טועם (שם שם ז). קונם צמר עולה עלי וכו' קונם צמר ופשתים עולים עלי (שם ז ג). קונם תאנים וענבים אלו שאיני17 טועמת (שם יא ו). קונם דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' שם ג ה). קונם כסות שאיני לובש שאיני מתכסה (ר' ירמיה בשם ר' זעירה, ירוש' שם ז ג). אמר קונם כל דבר שדרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסת כדרכו מותר ביוצא ממנו (ר' שמעון בן אלעזר, שם שם. — וקונם דבר פלוני עלי, כמו קוֹנָם שלא אֹכְלֶנּוּ, לא אעשנו, לא אהנה ממנו, וקונם ההנאה עלי וכדו': קונם פירות אלו עלי, קונם הן עלי, קונם הן לפי, אסור בחלופיהן ובגדוליהן (משנה שם ז ו). האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי, קונם הן על פי, קונם הן לפי, אסור בחילופיהן ובגידוליהן (שם שם ז). קונם פירות ארץ ישראל עלי, אם יש לו בהן חלק הרי זה יפר תוספת' שם ז ג. אמר קונם פירות העולם לי הרי זה יפר (ר' יונתן, ספרי במד' קנה). כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך (ירוש' נדר' יא א). כשלא אמרה קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך (שם שם). אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרהּ, לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם אלו עלה (בבלי שם עט:). קונם הנאת רחיצה עלי (פ.). — קוֹנָם עיני בשנה, אני נשבע שלא אישן: קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודה אמר רב אל ישן היום שמא ישן למחר וכו', ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום ישן היום (שם יד:). אמר לו השאילני פרתך, אמר לו קונם פרה שאני קנוי לך, נכסי עליך אם יש לי פרה אלא זו, השאילני קרדומך אמר לו קונם קרדום שיש לי שאני קנוי, נכסי עלי אם יש לי קרדום אלא זה (שם לה.). — ועל שעבר, קוֹנָם אם לא עשיתי מעשה פלוני: נדרי הבאי, אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד (משנה שם ג ב). — ואסור כפול בקונם ובהקדש: קונם ככר זו הקדש18 ואכלה בין הוא ובין חבירו מעל (בבלי שם לה.). — ובסהמ"א: יבחרו להם (היתומים) דבר קשה להדירה בו כגון קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי (רש"י, גיט' לד:, ד"ה שתהא נודרת). מה שאני נהנה מן הערלים אסור עלי בקונם, וקונם הוא לשון הקדש (הוא, ע"ז כז., ד"ה קונם). וכן כל כיוצא בזה משאר הקונמות יש בהן מעילה לנאסר בהן (רמב"ם, מעילה ד י). והקניטו ראובן ולאה לשמעון בדברים עד שקם שמעון ואמר בקונם תשמיש החצר ההוא לראובן ולאה וכו' (שו"ת ר"נ סי' לה). —  ואמר המשורר: זמם אפתה השביעי קטנם זהב אעשירך אליו גם, זמנתיך לי למשנה קונם (יוסף בר שלמה, אודך, יוצ' שבת א חנכה).