ש"ז, מ"ר קוֹפִים, קֹפִים, — בעל חיים מסוג היונקים, הקרוב לאדם במבנה גופו1, Affe; singe; monkey: כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וְקֹפִים ותכיים (מ"א י כב). אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וְקֹופִים ותוכיים (דהי"ב ט כא). — ובתו"מ: הפיל והקוף מין חיה (כלא' ח ו). מניח חבית בין ברכיו ונוטל, מטה חבית על צדה ונוטל, והקוף נוטל לידים (ידים א ה). שחיטת המין עבודה זרה ושחיטת גוי הרי זו פסולה ושחיטת הקוף הרי זו פסולה שנ' וזבחת ואכלת לא שזבח הגוי ולא שזבח הקוף ולא שנזבח מאליה (תוספת' חול' א א). מעשה באשה שבעלה קוף מכדרכה ושלא כדרכה (ר' תנחו' בר חייה, ירוש' מגי' ד א). הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות (ת"ר, ברכ' נח:). כיון שסדרו (את לחם הפנים) שלא כמצותו נעשה כמו שסדרו הקוף (רב אשי, יומא כט:). מגדלין כלבים כופרין וחתולים וקופין וחולדות סנאים, מפני שעשויים לנקר את הבית (ר' ישמעאל, ב"ק פ.). הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם (הראשון) כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם (ב"ב נח.) נחלקו (אנשי דור הפלגה) לג' כיתות וכו' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה, נעשו קופים ורוחות ושידין ולילין וכו' (ר' ירמיה בר אלעזר, סנה' קט.). הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף (יולדים) לשלש שנים (בכורות ח.). עולם שביעי דומה (האדם) לקוף שנשתנה דמותו מכל הבריות וכו' וכשהוא דובר שום דבר אומרים לו הניחו לו כי הוא נער וזקן והוא דומה לקוף בכל עניניו ובכל דבריו (תנחומא פקודי ג). — ומ"ר *קוֹפוֹת: מגדלין כלבים כופריים וחולדת סנאין וחתולין והקופות דברים שמנקרין את הבית (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' ב"ק ח יז, וכעין זה שם ע"ז ב ג). ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחש, ונעשו פניהן כקופות, ונעשו חולין למזיקין (מד"ר בראש' כג). כי יש דברים הרבה מרבים הבל, כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני שדה וכלב הים, מה אית להון הנייה מנהון (שם קהל', כי יש דברים הרבה). — ובסהמ"א: והתבארה עברנותו (של מחמד) לנגד החכמים ונעשה שחוק וליצנות כמו שמשחקים מפעולות הקוף כשידמה מעשיו למעשה אדם (אגרת תימן להרמב"ם, ג:). האלמוג הוא אמצעי בין הדומם והצומח וכו' והקוף הוא אמצעי בין החי והאדם (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה, הנובר, 14). — ואמר המשורר: אולי לקבץ כל גנות נדרת, או לעשות ינשוף וקוף יזמת (עמנואל, מחברת ב, 17). — °מַעֲשֵׂה קוֹף: ואם כי בלי ספק אנשים האלו שלמים הם והולכים לתומם, אך להיותם בן בלי תורה רק אומני ומוהלי ועושים מעשה קוף בעלמא וכו' (חתם סופר יו"ד רמח). — ובפתגם: ואמר (החכם) השתחוה אל הקוף הרע בזמנו (רש"ט פלקירא, אגרת המוסר, קבץ על יד יא, סב).
1 [במשמ' זו הבינו את המלה התרגומים הקדומים וכך השמוש בתו"מ, וכן בא אף בסור' קופא ואולי גם באשור' אֻקוּפֻ במשמ' זו, וכן בהֹדית kapi, ביונ' χηπος באותה הוראה, ואולי שאול השם מהֹדו. ואמנם בא גם במצר' גאף, גיף, ובלשון מאחרת גוף, גופה כשם לקוף קטן, קיפוף. בנגוד לכך היו (א. גלַזר ופ. ינזן) שרצו לבאר קוף במשמ' לבונה, ואינו נראה. ואמנם בא קופים ותכיים במקרא אחר זהב וכסף ושנהבים במנית דברי ערך שהביאו האניות, ולא מן הנמנע הוא שהכונה קפ-יָם ותכי-יָם במשמ' שפע ימים ושפני טמני חֹל, אך הנקוד כבר התכון להבנה המקֻבלת.]