* 1, ש"ז, — שם האות ק באלף־בית העברי: המוצא כלי וכתוב עליו קוף2 קרבן, מם מעשר, דלת דמיי, טת טבל, תו תרומה, ר' יוסי אומר וכולם שמות אדם הן (מע"ש ד יא). קוף קדוש, ריש רשע (שבת קד.). במאה קשיטה וכו' אמר ר' סימון קו"ף קמולא, סמ"ך סלעים, טי"ת טריון, יו"ד ה"א מה עברית הכא (מד"ר בראש' עט). — ובסהמ"א: ק קוף, זה משה אבי החכמים, אבי כל הנביאים וכו' שהקיף לפני פרעה כל דברי חכמה וכל דברי בינה וכל דברי ערמה והשכל וכו' (א"ב דר"ע ק, ביה"מ ילינק ג, 44). וכן צריך אדם להזהר ולהבדיל בין ו"ו ובי"ת רפה ובין סמ"ך לצד"י, ובין כ"ף לקו"ף (רד"ק, מכלול, הפעלים, ליק, עג.). על אודות רגל הקו"ף, רוח מלפני יחלוף, יצא מגוה וישלוף (תשבץ א נא). — ואמר הפיטן: קוף קרן עור פני פדה הקיף כל דבר חכמה (בנימן בר זרח, אהלל בצלצלי שמע, יוצ' שבת לפני שבועות). — ואמר המשורר: אל נון אליף, ריש פה אליף, אל, כי אליף קוף ריש אליף לך אל במר שיחי3 (ישועה, יום אזכרה, שירי תימן, 19).
1 [וכן בסור', וביונ' ϰόππα, כמבטא בגדכפ"ת בתקופה הקדומה, בעת הֻשאל הא"ב ליון, ושלא כמבטא ההעתקות שאחר גלות בבל, שאין בהן אלא פ רפויה. ואמנם מורה הכתיב היוני על פּ דגושה, כאלו קֹף-קֻפּים, ולא קוֹף-קוֹפים. אך אין כאן שם דבר, שכאלו תמונתו היא צורת האות, כי צורת האות הקדומה (עי' בערך ק) כנראה מרכבת היא מן ג וע, כמבטא האות כהגה נחצי, ואפשר שעקר השם היה רק קוֹ. השוה את שמות האותיות ϱω, μυ, νυ ביונ' לעמת מם, נון, ריש בעבר'), ואך אח"כ השלימו שם זה למלה מובנת מבלי שנוכל לקבע בדיוק לאיזה ש"ע קוֹף או קֹף התכונו דוברי הלשון. ועי' גם בהערה לשם צדי שהפך בפי העם לצדיק.]
2 [כך, בפרוש, קוף, במדב"מ, וכן בבבלי (יבמ' קטו:); ובדפוס': ק', מ', ד', ט' וצ"ס.]
3 [אל נא רפא, אל, כי אקרא לך אל במר שיחי.]