* 1, ש"נ, — כמו א. קֶטֶט: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים וכו' שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם, קטטה בינו לבינה ומלחמה בעולם ובאתה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת (יבמ, טו א). שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, ועמד ואמר שישאנה לו, אומרים לו כלך אצל כמותך, למה לך להכניס קטטה לביתך (ספרי דבר' רצ). אי זו היא קטטה וכו' קידשתני וגירשתני אלא שלא נתתה לי את כתובתי (ר' בא, ירוש' יבמ' טו א). הרי אשתו אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת ואת אמר מציאתה שלו, א"ר יוחנן טעם אחר יש באשה, מהו טעם אחר באשה, א"ר חגיי מפני קטטה (שם כתוב' ו א). לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה (ברכ' יח:). וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה (רשב"ג, שבת קל.). לימים נפלה קטטה ביניהם, זה הרג את אביו וכו' (פסיק' רב', י' הדברות פ' קמייתא, קז:). אם היתה קטטה בין אדם לחבירו כיצד מתכפר לו ביום הכפורים (שם, מדרש הרנינו, קסד:). יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה ויאמר לפניהם, קטטה היתה ביני ובין פלוני וביקשתי ממנו לפייסו ולא רצה לקבל (ר' שמואל בר נחמן, שם שם, קסה.). — ובסהמ"א: דאי מפייסה בהדיה בקטטות שביניהם (רש"י, גיט' יח:, ד"ה דאי). אחרית כל קטטה חרטה ואחרית כל ענוה שלום (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער הענוה, 11). איש ואשתו שעשו קטטה ואחד יודע שמא ישמעו לו וישלמו ביניהם (ספר חסידים תתתתשלט). בפרטים המתחדשים בעולם מקטטות ודברי ריבות בין אדם לחברו (ר"י אלבו, עקרים א יא). זורע גאוה וקטטה יקצר דאגה וחרטה (מובא ב Zunz, Ges. Schriften III, עמ' 260).