°, ש"נ, — שה"פ מן קָטַע, פעֻלת הקוטע והכורת, כריתה: דכיון דקודם קטיעה היה שוקו מעל רגלו, אחר קטיעה נמי קרינא מעל רגלו (תוס' יבמ' קג., ד"ה מאן). מותר לסוכו (את האילן) בשמן במקום הקטיעה כדי שלא ימות (לבוש, או"ח תקלז יב).