קָטַט

°, קַט, פ"ע, — כמו הִתְקוֹטֵט, עשה ריב וקטטה, ואמר הפיטן: קט ושן חרק ונאצות שרק (ר"א קליר, אץ קוצץ, קרוב' זכור).

— הִתְפוֹ',°הִתְקוֹטֵט1, עי' קוּט.



1 [עפ"י הִתְקוֹטֵט שבמקרא, שהוא אמנם מן קוּט, עי' שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים