1, קל לא נמצא במקרא.

— פִּע', קִטְּרוּ, קִטַּרְתֶּם, מְקַטְּרִים, מְקַטְּרוֹת, קַטֵּר, יְקַטֵּר, יְקַטְּרוּ, יְקַטֵּרוּ, יְקַטֵּרוּן, — קִטֵּר האדם לאלהים, העלה קיטור הקרבנות בריח ניחוח לאלהים: עוד העם מזבחים וּמְקַטְּרִים בבמות (מ"א כב מד; מ"ב יב ד, שם יד ד, שם יה ד, שם יה לה). ויזבח וַיְקַטֵּר בבמות ועל הגבעות (מ"ב יו ד). וַיְקַטְּרוּ שם בכל במות כגוים אשר הגלה יי' מפניהם (שם יז יא). וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מְקַטְּרים לו (שם יח ד). תחת אשר עזבוני וַיְקַטְּרוּ לאלהים אחרים (חלדה, שם כב יז). והשבית את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה וַיְקַטֵּר בבמות בערי יהודה ומסבי ירושלם ואת הַמְקַטְּרִים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים (שם כג ה). ויטמא את הבמות אשר קִטְּרוּ שמה הכהנים (שם שם ח). זבחים בגנות וּמְקַטְּרִים על הלבנים ישע' סה ג). עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו  אמר יי' אשר קִטְּרוּ על ההרים ועל הגבעות חרפוני (שם שם ז). הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וְקַטֵּר לבעל (ירמ' ז ט). ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לְקַטֵּר לבעל שם יא יג). כי שכחני עמי לשוא יְקַטֵּרוּ (שם יח יה). והיו בתי ירושלם וכו' במקום התפת הטמאים לכל הבתים אשר קִטְּרוּ על גגותיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאלהים אחרים (שם יט יג). מפני רעתם אשר עשו להכעיסני ללכת לְקַטֵּר לעבד לאלהים אחרים (שם מד ג). כי מְקַטְּרוֹֹת נשיהם לאלהים אחרים (שם שם יה). כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לְקַטֵּר למלכת השמים והסיך לה נסכים (שם שם יז). מפני אשר קִטַּרְתֶּם ואשר חטאתם ליי' וכו' (שם שם כג). על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יְקַטֵּרוּ (הוש' ג יג). לבעלים יזבחו ולפסלים יְקַטֵּרוּן (שם יא ב). על כן יזבח לחרמו וִיקַטֵּר למכמרתו (חבק' א יו). ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יְקַטֵּר (דהי"ב כה יד)2. — וקִטֵּר את הַקִּטֵּר: הלוא את הקטר אשר קִטַּרְתֶּם בערי יהודה ובחצות ירושלם וכו' אתם זכר יי' (ירמ' מד כא). — וקִטֵּר (קרבן) תודה: וְקַטֵּר מחמץ תודה (עמו' ד ה). — קַטֵּר במקור מחלט על יד בנין הִפע': קַטֵּר יקטירון כיום החלב (ש"א ב יו). — ובתו"מ: אחד העובד ואחד הזוכה אחד המקטר ואחד המנסך וכו' כולם בסקילה (סנה' ז ו). והלן בבית הקברות והמקטר לשדים והמקרע את כסותו וכו' (רבי חונא, ירוש' גיט' ז א). לפי שבנות ישראל מקטרות לכשפים (ר' יוסי, ברכ' נג). זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת אינו חייב אלא אחת (ר' אמי, שבת עב:). מקטר לשד עובד עכו"ם הוא (רבא, סנה' סה.). המקטר לחבר חובר חבר הוא (אביי, שם שם). עתיד הקב"ה לענגם (את ישראל) בגן עדן ולקטר לפניהם מכל הבשמים (מד"ר במד' יג). — °כמו בִּשֵּׂם: המימיך ראית מקטר משכבו בנפת או בדבש (תשו' דונש על מנחם, עמ' 22.

— פֻּע', בינ' מְקֻטֶּרֶת, — שבִּשְׂמוּ אותה, שמו עליה ריח בשם: מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מְקֻטֶּרֶת3 מכל אבקת רכל (שה"ש ג ו). — ובתו"מ: (קטורה) שמקוטרת4 מצות ומעשים טובים (רב, מד"ר בראש' סא). ושמה קטורה, שהיתה מקטרת מכל מיני בשמים (פדר"א ל). — ובסהמ"א: והביט אל אשה מקוטרת ואמר הרבו את עיצה כאשר תגדל מדורתה תגדל רעתה (מוסרי הפלוסופים ב א). אבל מדרכיהם ללבוש מבדי מלכות מקוטרים והם עומדים בהיכלי שן (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, כא., חיי שרה). — ואמר הפיטן שעה נא מקטרת, אישים מקטרת (ינאי, איומה כנדגלה, קרוב' ר"ה, זולאי, שכ). — ואמר הפיטן: שעה נא מקטרת, אישים מקטרת (ינאי, איומה כנדגלה, קרוב' ר"ה, זולאי, שכ). — ואמר המשורר: שלח יונה מבשרת וכו' מאדרת במי כרכם ובלבונה מקטרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה, ברודי, 31). שיר הוא וריח לו כמו אבקת רוכל כמו כלה מקוטרת (הוא, שירה בפי, בן תהלים נח, ששון, מ). שם ראיתי עפרה ברה ומקטרת מור ולבונה (עמנו', מחב' ד, 31). — °ובמשמ' שהעלו בו קטרת: כי כל בית אשר יקוטר5 מן הכבד הזה לא יבואו שד ומזיק לעולם בו ר"י זבארה, שעשועים, ברי"ל 19).

— הִפע', הִקְטִיר, הִקְטִירוֹ, הִקְטִירָם, הִקְטַרְתָּ, הִקְטִירוּ, מַקְטִיר, מַקְטִרִים, מַקְטִירִים, מַקְטִירוֹת, הַקְטֵיר, הַקְטִיר, הַקְטַר, תַּקְטִיר, יַקְטִיר, יַקְטֵר, יַקְטִירֶנָּה, תַּקְטִירוּ, יַקְטִרוּן, — העלה באש לריח ניחח את גוף הבהמה הנשחטת או העוף הנשחט לקרבן: וְהִקְטַרְתָּ את כל האיל המזבחה עלה הוא ליי' שמות כט יח. וַיַּקְטֵר משה את כל האיל המזבחה עלה הוא לריח ניחח אשה הוא ליי' (ויקר' ח כא). — וחלקים מגוף הבהמה: ולקחת את כל החלב המכסה את הקרב ואת היתרת על הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהם וְהִקְטַרְתָּ המזבחה (שמות כט יג). וערכו בני אהרן את הנתחים את הראש ואת הפדר וכו' וקרבו וכרעיו ירחץ במים וְהִקְטִיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח ליי' (ויקר' א ט). והקריב הכהן את הכל וְהִקְטִיר המזבחה (שם שם יג). את החלב וכו' ואת שתי הכליות וכו' וְהִקְטִירָם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל חלב ליי' (שם ג יו). ואת כל חלבו יַקְטִיר המזבחה כחלב זבח השלמים (שם ד כו). וערך עליה העלה וְהִקְטִיר עליה חלבי השלמים (שם ו ה). ואת האיל נתח לנתחיו וַיַקְטֵר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר (שם ח כ). וזרק הכהן את הדם על מזבח יי' וכו' וְהִקְטִיר החלב לריח ניחח ליי' שם יז ו). את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תַּקְטִיר אשה לריח ניחח ליי' (במד' יח יז). גם בטרם יַקְטִירוּן את החלב ובא נער הכהן וכו' ויאמר אליו האיש קטר יַקְטִירוּן כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך (ש"א ב יה-יו). — והקטיר קרבן: והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו וכו' ומלק את ראשו וְהִקְטִיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח וכו' ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל וְהִקְטִיר אתו הכהן המזבחה וכו' (ויקר' א יד-יז). — וְאִשֶּׁה:בגשתם אל המזבח לְהַקְטִיר אשה ליי' (שמות ל כ). כי כל שאר וכל דבש לא תַקְטִירוּ ממנו אשה ליי' (ויקר' ב יא). — ועוֹלָה ומנחה ושלמים: ולקחת מן האיל החלב והאליה וכו' ואת יתרת הכבד וכו' וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד וכו' ולקחת אתם מידם וְהִקְטַרְתָּ המזבחה על העלה (שמות כט כב-כה). והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עלת ושלמים על המזבח אשר בנה ליי' וְהַקְטֵיר אתו אשר לפני יי' (מ"א ט כה). וַיַקְטֵר את עלתו ואת מנחתו ויסך את נסכו (מ"ב יו יג). על המזבח הגדול הַקְטֵר את עלת הבקר ואת מנחת הערב ואת עלת המלך ואת מנחתו ואת עלת כל עם הארץ ומנחתם ונסכיהם (שם שם יה). ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה וּמַקְטִיר מנחה ועשה זבח כל הימים (ירמ' לג יח). וּמַקְטִרִים ליי' עלות בבקר בבקר ובערב בערב (דהי"ב יג יא). — ואזכרת המנחה: והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה וְהִקְטִיר המזבחה אשה ריח ניחח ליי' (ויקר' ב ט). וְהִקְטִיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה ליי' (שם שם יו). וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה במד' ה כו). — וְהִקְטִיר קטרת: וְהִקְטִיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יַקְטִירֶנָּה (שמות ל  ז). וַיַקְטֵר עליו קטרת סמים (שם מ כז). למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא לְהַקְטִיר קטרת לפני יי' (במד' יז ה). לעלות על מזבחי לְהַקְטִיר קטרת לשאת אפוד לפני (ש"א ב כח).גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הִקְטִירוּ ועלה לא העלו בקדש לאלהי ישראל (דהי"ב כט ז). — ובלי השלמה, הִקְטִיר, העלה קרבנות וקטרת: רק בבמות הוא מזבח וּמַקְטִיר (מ"א ג ג). וכן עשה לכל נשיו הנכריות מַקְטִירוֹת ומזבחות לאלהיהן (שם יא ח). וירבעם עמד על המזבח לְהַקְטִיר (שם יג א). והשבתי למואב נאם יי' מעלה במה וּמַקְטִיר לאלהיו (ירמ' מח לה). ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תַּקְטִיר להם (הוש' ב יה). ואהרן ובניו מַקְטִירִים על מזבח העולה ועל מזבח הקטרת (דהי"א ו לד). ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם לְהַקְטִיר לפני יי' לשרתו ולברך בשמו עד עולם (שם כג יג). ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם לְהַקְטִיר לפניו (דהי"ב ב ה). ויבא אל היכל יי' לְהַקְטִיר על מזבח הקטרת (שם כו יו). לא לך עזיהו לְהַקְטִיר ליי' (שם שם יח). ובידו מקטרת לְהַקְטִיר (שם שם יט). והוא הִקְטִיר בגיא בן הנם (שם כח ג). מי בכם בחר יי' לעמד לפניו לשרת ולהיות לו משרתים וְמַקְטִרִים (שם כט יא). — ואמר בן סירא: ויבחר בו מכל חי להגיש עלה וחלבים ולהקטיר ריח ניחח ואזכרה ולכפר על בני ישראל (ב"ס גני' מה יו)). — ובתו"מ: קרעו והוציא אימוריו (של הפסח) נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח (פסח' ה י). כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות וכו' (יומא א ב). וקדש ידיו ורגליו ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים (שם ז ד). האומר וכו' אקטיר, אלך ואקטיר, נלך ונקטיר וכו' (סנה' ז י). השוחט את הזבח וכו' להקטיר את אמוריו בחוץ או מקצת אמוריו בחוץ וכו' פסול ואין בו כרת (זבח' ב ב). לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין (שם שם ה). השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר וכו' לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר (שם ג ג). הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ או כזית מקומצה בחוץ או להקטיר לבונתה בחוץ פסול ואין בו כרת (מנח' א ג). כל הקומץ והנותן בכלי והמהלך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת (שם שם). כיצד קרב המתיר כמצותו, קמץ בשתיקה ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, זה הוא שקרב המתיר כמצותו (שם שם). לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים (שם ד ד). סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת  והקטיר את הבזיכין לאחר שבת פסול (שם יא ח). לא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר , ואם היה כהן גדול הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר, פרשו העם והקטיר והשתחוה ויצא (תמיד ו ג). פעם אחת נכנסתי להקטיר קטרת לפני ולפנים (ר' ישמעאל, ברכ' ז.). תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי (ר' יונתן, מנח' קי.). המזבח היה מקטיר את הקטרת (ר"ש בן לקיש, מד"ר ויקר' ז). — ובסהמ"א: שתמרח רגליה מירוח טוב חזק ותקשרם ותתן על הזקן התחתון מושבות גדולות ותקים ברגליה ותשוף פי הרחם ותקטיר במשיחה קרה כמו דהן אל בלק אל בלקיה (ר"א אלדבי, שבילי אמונה ד ב). — ואמר הפיטן: שעה נא מקטרת אישים מקטרת תרועה זכר מעתרת (ינאי, איומה כנדגלה, קרוב' ר"ה, זולאי, שכ). — ואמר המשורר: תקטיר לבונה ואם תתיר צרור מר ואם שירת שלמה באברתה מקשרת (ר"י הלוי, עין נדיבה, שעה"ש 90). אזבח וגם אקטירה בזמירה וכהן במשמרו (ר"ש שבזי, אזכיר שנה, שירי תימן 212).

— הָפע', מֻקְטָר, תָּקְטָר, — הָקְטַר הקרבן, הקטרת וכדו', הקטירו אותו: והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה (את המנחה) חק עולם ליי' כליל תָּקְטָר (ויקר' ו יה). ובכל מקום מֻקְטָר מגש לשמי ומנחה טהורה (מלא' א יא). — ואמר בן סירא: מנחתו כליל תקטר בכל יום תמיד פעמים (ב"ס גני' מה יד). — ובתו"מ: עד שלא פרקה ונפרס הלחם הלחם פסול ולא הוקטרו הבזיכין. משפירקה ונפרס הלחם הלחם פסל הוקטרו הבזיכין (הוקטרו). ואחר כך נפרס הלחם כשר, נטמא לחמה בין משפרקה ובין עד שלא פירקה הלחם פסול ולא הוקטרו בזיכין תוספת' מנח' יא טז). — ואמר המשורר: פן כי מפני חלב ודם ולהעביר הזוהמה הוקטרו, עמד בסוד כלאי בגדים לבך הוגד לך מה זאת אשר נאסרו (ר' משולם בר' שלמה, יהגו מזמותי, דברי חכמים, עו). — °וכמו פֻּע': וזאת מצבת קבורת הנצבת בתולה מוקטרת צנועה ועטרת מכל אבקת רוכל (מצבה משנת שס"ז, וכשטין .I Inschrift, עמ 29).

— קל, בינ' *קוֹטֵר, — עולה כעשן, עָשֵׁן: מה הפרט מפורש דבר שקוטר6 ועולה וריחו נודף (רבי ישמעאל, כרית' ו:). מה לשון קטרת, דבר שקוטר ועולה (ריש לקיש, שם שם).  

— הִתפ', *הִתְקַטֵּר, — שבשמו אותו בקטרת, שהעלו עליו קטרת: ועשית מזבח מקטר קטרת, מתקטר בקטרת אין כתיב כאן אלא מקטר קטורת, המזבח היה מקטיר את הקטרת (הוא, מד"ר ויקר' ז).

— נִפע', °נִקְטַר, — כמו הָפע': יהי רצון שתהא זו כאילו היא עשויה בבני, כאלו בני שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא מופשט, כאלו הוא נקטר ונעשה דשן (רש"י, בראש' כב יג). לא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד (הוא, שמות כט כג). בורית כרישנה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה (הוא, שם ל לד). נקמצה ונקטרה לשמה כשרה (הוא, ויקר' ה יב). הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו (את לחם הפנים) בכל שבת ושבת (הוא, שם כד ז). ומנחה שלא נקטר קומצה (הוא, פסח' כד. ד"ה פסולי). שאין מחשבת אכילה בנקטרין ואין מחשבת הקטרה בנאכלין הוא, זבח' קט., ד"ה כאן בפיגול).