* 1, ש"ז, — שרף עץ הבשם וכדו', צֳרִי שהוי משתמשים בו לרפואה: הורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, ר' שמעון אומר אין לקטף שביעית מפי שאינו פרי (שביע' ז ו). ולא יהא מערב וכו' חלב חמור בקטף (תוספת' ב"ב ה ו). הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף (רשב"ג, ירוש' יומא ד ה). כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם (ר' הונא, שבת כג.). כי פליגי רבנן עליה דר"א באילן העושה פירות אבל באילן שאינו עושה פירות מודו דקטפו זהו פריו (נדה ח:). קחו מזמרת הארץ בכליכם, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, דברים שהן מזמרין בעולם, חלזון, חמר קטף ומור איגורי, ומעט צרי, בלסם קטף (מד"ר בראש' צא). יש רעה וכו' זו מחשבתן של רמאין כגון המערבין חלב חמור בקטף (רבי שמואל בר אמי, שם קהל', יש רעה). — ובסהמ"א: ויש אומרים שמברכין על הלבונה בורא מיני בשמים שאינו עץ אלא קטף של אילן וכו' (טואו"ח ברכות ריו). — ואמר המשורר: כסיל הזורח הדס הפורח ושמן הרוקח וקטף מריחו (עמנואל, מחב' יב, 91).
1 [וכן בארמ' קְטָפָא, והמלה שאולה בעבר' מארמ'. ואפשר שנולד שם הצמח והשרף בעקר מתוך צרוף מרכב כגון קטר–טף קטרת מטפטפת טפין טפין, ושים לב לכך שגם קטר قطر בערב' פרושו טפטף טפין טפין. וכן משמ' הפעל ב. קטף בתו"מ היא הרטיב טפין טפין, וצ"ע. ולפי לו,Flora III, עמ' 388 וכו', המאריך בענין, הקטף הוא Styrax officinalis, וצ"ע.]