קִטְקֵט

* 1, פ"ע, — קִטְקֵט על אריג, חבט והכה עליו כדי לעשותו ישר או דק: השובט והמקטקט על האריג הרי זה חיב מפני שהוא כמיישב בידו (רבי יהודה, ירוש' שבת יב א).



1 [לא הֻברר מקור הפעל, ובמקומו בבבלי (שבת עה:, ושם צז:):דתניא רבי יהודה מוסיף אף השובט והמדקדק וכו', וכנראה יש לראות מדקדק אך כנסחה מאֻחרת במקום מקטקט.  ואם יש לראות שובט כנגזר מן שֵׁבֶט (המכה בשבט), כי אז אפשר שנוצר בעקר קתקת מן קת, קת הגרזן, הסכין וכדו', שהיו חובטין בו את האריג. ועכ"פ אין לראות קטקט כנגזר מן א. קטט כדעת המלונאים.
בדפוסי הילקוט, איוב כח) נאמר: פלוני רוחו קצרה שנתנה בו רוח קטקטין, ע"כ. אך בגרסת הערוך: קטריטון, והיא בוודאי מלה יונ' ולא עבר', ואמנם לא הצליחו לזהותה (עי' לֵו אצל קרויס, .Lehew, עמ' 527). אך כנראה היא היונ' ἀϰαϱτεϱιϰόν או ἀϰαϱτεϱητόν  קצר רוח, קשה מסבֹל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים