קַיָּן

*, קיין, ת"ז — בעל מום שאשכיו מפשלות למטה על הברכים1, scrotum pendens: משוכן2 זה הקיין, הגרבתן זה בעל קיק, קיין בביצים, גרבתא בגיד (בכורות מד:).



1 עי' Preuss, Bibl-Talm. Medizin , עמ' 254.

2 צ"ל: מאושכן, עי' ערך זה.]

חיפוש במילון: