*, קל לא נמצא.
— פֻע', בינ' מְקֻלָּס, מקולס, — גדי מקֻלס1, צלוי כֻלו: ואף הוא (רבן גמליאל) אמר שלשה דברים להקל, מכבדים בין המטות, ומניחין את המוגמר ביום טוב, ועושין גדי מקולס בלילי פסחים (ביצה ב ז). איזה הוא גדי מקולס, כולו צלי, ראשו וכרעיו בקרבו, בישל הימנו כל שהוא, שלק הימנו כל שהוא, אין זה מקולס, עושין גדי מקולס בלילי יום טוב האחרון של פסח, עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח, אבל לא גדי מקולס, אמ' ר' יוסי, תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להיות לוקחין טלאים ועושין אותן מקולסין בלילי פסחים (תוספת' יום טוב ב טו). כי אם צלי אש וגו', למה נאמר, הייתי אומר הראוי לשלוק ישלוק, הראוי לצלי יצלה, ת"ל כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, תוך ובר, דברי ר' עקיבא, ר' אומר מקולס (מכי' בא, מסכתא דפסחא ו).
— פִע', °קִלֵּס, — צלה גדי מְקֻלָּס: נראה לריב"א דמצוה לקלסו (תוס' פסח' עד., ד"ה נחתך).
1 [מלה זו, שמקורה לא הֻברר עד כה, ושר' טרפון היה משתמש בה, כבר לא הובנה בימי החכמים עצמם, כעדות התוספת' (יו"ט ב טו), וכנראה ראו בה אף בתקופה זו בינ' פֻע' עברי כעדות מ"ר טלאים מקולסין. אך הואיל ואין שרש מתאים לא בעבר' ולא בארמ', נראה שאין כאן אלא טעות הבנה של מלה יונ' או רומ'. ואמנם אין טעם בגזירה מן היונ' קולס (כובע) המֻצעה במלונים, אך אפשר שהעקר גדי מקלס (או מקלוס) מן μάϰελος, מלוי בשר, שעל יד μαϰέλλον. רומ' macellum. סחורת בשר וגם שוק הבשר, הוא מקולין בתו"מ. ולפי זה יהי גדי מקלס בעקר גדי מבֻשל בדרך בשול זה הנקראת μάϰελος ביונ', וצ"ע.]