1, קל לא נמצא.
— פִע', קִלֵּס, — קִלֵּס האדם, לעג, בז, spotten; se moquer; to meek: בבנותיך גבך בראש כל דרך זרמתך עשית בכל רחוב ולא היית כזונה לקַלֵּס2 אתנן האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים (יחזק' יו לא-לב). — *וקִלֵּס בפלוני, ואמר בן סירא: בעטה אפר אל תחתל ואל תקלס כמרירי יום (ב"ס גני' יא ד). — ואמר הפיטן: קילסוהו ממרים, רגמו חשו נימהרים (ינאי, אדדה באנח, קרוב' תלת דפורענותא, זולאי, רצ).
— הִתפ', יִתְקַלָּס, יִתְקַלְּסוּ — התקלס בפלוני, לעג לו verspotten; se moquer de; to mock at: ונערים קטנים יצאו מן העיר וַיִּתְקַלְּסוּ בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח (מ"ב ב כג). הקרובות והרחקות ממך יִתְקַלְּסוּ בך טמאת השם רבת המהומה (יחזק' כב ה). והוא במלכים יִתְקַלָּס3 ורוזנים משחק לו (חבק' א י). — ואמר המשורר: לא יצחקו עליו ולא יתקלסו, לא יאמרו עליו עלה קרח (יחיא אלציאהרי, כוכב ראיתיהו, שירי תימן, 23).
1 [עי' בהערה לשרש קלס.]
2 [המתרגמים והמפרשים נדחקו לפרש פעל זה במקומו בדרכים שונות. השבעים: συνάγουσα, מאספת; וולג': fastidio augens, מוסיפה בגעל; ת"י: דמתהניא (באגרא). רש"י: לדבר ולהתהלל באתנן יפה שנותנין לה, ע"כ. רד"ק: בזה לא היית כזונה כי הזונה לועגת על האתנן ומבזה אותו כדי שיוסיף לה עוד בועלה אבל את כמו זונה מתאוה גדולה עד שכל אתנן טוב בעיניה ואפילו הפחות שבהם, ע"כ. ומעין זה אף ר"א מבלגנצי.
ולפי הענין מתאימה לכאורה רק משמ' כגון לקבל (אתנן) או לתבע, ובכוון זה, ולפי נסיונות התרגומים הקדומים, הציעו החדשים תקונים שונים כגון: לקבץ, ללקט, לכנס וכדו', אך כל אלה אינם מניחים את הדעת.
ואמנם לא מן הנמנע הוא, שלא צדקה חלֻקת המסֹרת, ושיש לחלק את הפסוקים ולפרש: ולא היית (אפילו) כזונה (זו) לְקֵלֵּס (כלו' לבוז וללעג). (כי) אתנן האשה המנאפת תחת אישה תקח (מ)את זרים וכו' ואת נתת את נדניך וכו'. ואף בחלֻקת המסֹרת (המסימת את הפסוק במלה אתנן) אפשר לבאר: ולא היית כזונה — לקלס אתנן, כלו' בזה שבזית ומאסת באתנן ולא לקחת אותו.]
3 [יש שהבינו כאן כמשמ' ב. קָלַס, עי' סה"ש לרד"ק, קלס.]