* 1, קל לא נמצא.

— פִע', קִלֵּס, — קִלֵּס את פלוני, לפלוני, לפני פלוני, שבח והלל אותו, preisen, ruhmen; célébrer, glorifier; to praise, glorify: לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח וכו' לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו (פסח' י ה). עד שפתח בשבחו של מלך וכו' והיו הכל מקלסים עמו (ספרי דבר' שמג). הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו ג' מילין וקילסו לפניו קילוס גדול אמר להם אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו (שם שם שנה). אף על פי שקילסו ר' ישמעאל את בן ננס, על מדרשו קילסו, אבל אינה כבן ננס (ר' יסא בשם ר' יוחנן, ירוש' ב"ב י י). בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך (ר' יוסי בשם בת קול, ברכ' ג.). וכשם שמקלסין יום ראשון וחולו של מועד כך מקלסין ימים טובים בתפלה וכו' (סופר' יט ז). אין מנחמין שני אבלים כאחד אלא אם כן כבודם וקילוסן שוה וכו', מעשה באיש אחד שנפל הבית על שני בניו ועל בתו ושאלו את ר' יהודה ואמר להם הוציאו שלשתן כאחת וכו' והיו מקלסין לפניהם ואומרים הוי הוי חתנים והוי הוי כלה (שמח' יא). ועשו לו (לאברהם) בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו (בשם ר' שמואל בר נחמן, מד"ר בראש' מב). לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשים והן אומרין שירה חדשה לפניו והולכין להם (בשמו, שם שם עח). משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו, והלכו בני הפלטין מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו, אמרו לו, אדוננו מי יקלסך תחלה, א"ל בני, מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני (שם שמות כג). כנוהג שבעולם מלך ב"ו נכנס למדינה כל בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן (ר' תנחום ב"ר חנילאי, שם ויקר' כו). משל למדינה שחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה בתוך י' מילין, יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם שליש מדמוסא שלהם וכו' (ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, שם ויקר' ל). שכל זמן שהוא (השֶׁמש) מקלס יש בו כח להלך (תנחו' אחרי ט). אמר יחזקאל משקלסתיו אני וחברי שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' ראובן, שם, קדושים ו). משישראל מקלסין מלאכי השרת מרפין כנפיהן (שם שם). כך אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע בדבר שקלסתיך וכו' בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה (שם ואתחנן ו). מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש, מקלסין אותו שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי, מקלסין אותו שהוא נאה ואינו אלא כעור (תנחו' בובר, שמות א). לכך קילסו עליה באר חפרוה שרים (שם חוקת מח). הכל מקלסין להקב"ה וכו' משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים (מדר' תהל' קד א). עד שלא קילסו אותך הנביאים גדול היית, משקילסו אותך הנביאים גדלת מאד (שם שם ד). — ובסהמ"א: א' משה בלשון שקראתי תיגר בו אני מקלסך (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 113). הלכו לבית האיסורים ושמעו שהם מקלסים את המלך (שם שם, 120). הוא קילסני אשריך יש' מי כמוך ואני קילסתיו מי כמכה באלים יי' (שם שם, 121). זקנים יאמירוהו ישישים יזמירוהו נערים יגדלוהו עוללים יקלסוהו גמולי חלב יפארוהו יונקי שדים יברכוהו (טואה"ע, הקד').

— הִתפ', *הִתְקַלֵּס, נִתְקַלֵּס2, — שקִלְּסוּ אותו: רבי יהודה כשהיה רואה את המת ואת הכלה מתקלסין3 היה נותן עיניו בתלמידים וכו' (ירוש' חגי' א ז). בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, גדולי המדינה מתקלסין עמו (מד"ר בראש' א). — ובסהמ"א: שהב"ה מתקלס ומתגדל ומתעלה בתפלותיהן של ישראל ומשרה שכינתו עליהן בשעה שמתפללין (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ב, 44).