ש"נ, — שה"פ מן א. קָלַס1, מעשה המְקַלס והלועג: בדמך אשר שפכת אשמת וכו' על כן נתתיך חרפה לגוים וְקַלָּסָה לכל הארצות (יחזק' כב ד). — ובסהמ"א: וישליכו אמת ארצה בנאצה נמרצה וקלסה פרוצה (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 90). — ואמר הפיטן: הן כאבן מעמסות אני מלא בוז וקלסות (רשב"ג, שטר עלי, ביאליק-רבניצקי ב, 92).