פ"ע, קָפְאוּ, קֹפְאִים, — קָפְאוּ הנוזלים, הִתְעַבּוּ והתקשו, נעשו מוצקים,  erstrarren, gerinnen; congéler, se figer; to congeal, stiffen:  וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים קָפְאוּ תהמת בלב ים (שמות יה ח). — ובהשאלה על בני אדם בתמונת הנוזלים, קָפְאוּ על שמריהם, כמו שקטו אל שמריהם1, נעשו קשים ודוממים ללא תנועה: ופקדתי על האנשים הַקֹּפְאִים על שמריהם האמרים בלבבם לא ייטיב יי' ולא ירע (צפנ' א יב). — ובשמוש מסֻפק: והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות יקפאון2 (זכר' יד ו). — ובתו"מ: האיך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלן, כך קפא עליהם הים משני חלקיו ולמעלה (מכי', מסכתא דשירתא ו). ועי' קָפָה. — ובסהמ"א: מנהג הדברים שמקפים אותן האויר כי העליון הוא קופא תחלה (פרוש המשנ' להרמב"ם, תרומ' ד יא). ואלה הם אמתיות נראות למביטים בעין השכל, וקשות על מי שקפא בו השתכלותו (מאזני צדק לאלגזלי, באור כה, 154). לפיכך נבקע (שליש הים) וכו' ונעשה לישראל חומה מזה ומזה ושתי הידות קפאו בלב ים (חזקוני, שמות יד כא). — ואמר המשורר: נטה לשתות בתוך גן על שפת נהר עלי רצפה, בכוס ממי פרת קופא ויין בו כמו רצפה (רמב"ע, תרשיש ב, 36). הכי שכלי כמו גלגל יסובב עלי עולם וארבע פעמותיו בהר מלי באוצרות בין גנזתיו ויתיך אש לבבי קופאותיו (ר"י חריזי, תחכ' טז, 162). — ובינ' פעו', °קָפוּא, שקָפָא, שנעשה דומם ומוצק: אזכרה אותות מני קדם ורוב עברה ורעל אגמאה בהיותה (האֻמה הישראלית) רבוצה על עדניה ועל שמריה קפואה (מכתב ר' חסדאי אבן שפרוט למלך הכוזרים). ומי שעיניו דומות לעיני הבהמות ויעמדו קפואות ותמעט תנועתם, גם הטבע (סוד הסודות, מיוחס לאריסטו, תרגם אולי ר"י חריזי, שער יא, סעיף 84). המלאכים הללו גופיהן ברואין מן המים וקפואין ועומדים כזכוכית (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 553). — °וקָפוּא במשמ' עצם דומם, לא חי ולא צומח: מה שהיא מלאה מחי וצומח וקפוא3 כבודו של הקב"ה (ר"י קמחי, ספר הגלוי, 11). — °ושם קפוא, שאין לגזר ממנו פעל עבר ועתיד: פשר ובאור השמות של בטוי שפתים יחלקו לשני חלקים, מהם שמות קפואים שאין מהם פעילה כמו ארץ ושמים וים ואבן וכו', כל אלה שמות קפואים , לא יבוא מהם לא פעילת עבר ולא פעילת עתיד וכו' (יהודה הדסי, אשכול הכפר סי' שכב).

— הִפע', תַּקְפִּיאֵנִי, — הִקְפִּיא את הנוזלים, גרם שיקפא: הלא כחלב תתיכני וכגבינה תַּקְפִּיאֵנִי (איו' י י). — ואמר בן סירא: צינת רוח צפון ישיב וכרקב יקפיא מקוה (ב"ס גני' מג כ). — ובתו"מ: שכן איוב אומר הלא כחלב תתיכני וכו', התכתני אינו אומר והקפאתני4 אינו אומר אל תתיכני והקפיאני (מד"ר בראש' יד). גדולה ממה שעשה במצרים עשה בים, הקפא שלישו של ים שנאמר קפאו תהומות בלב ים, והלב שלישו של אדם (ר' יצחק, שם במד' ט). ועי' קָפָה. — ובסהמ"א: כי ברוב חכמתך מאז בראתם ובתבונתך מלפנים יסדתם קו עליהם נטית וכגבינה אותם הקפאתה וכל עפרם במדה כלתה וכו' (הוספות ותקונים לסדר רב עמרם גאון, א. מרכס, 24). הלא כחלב התכתני וכגבינה הקפאתני וכו' (ר' בחיי, בקשה בסוף חו"ה בערבית, הוצ' יהודה). נקראה (את האש) המבשלת והשורפת והמתכת והמקפיאת (ראב"ע, ספר העצמים). והדבר הנקפא מן החום או מן הקור יותך וישוב נגר בהפך המקפיא אותו תחלה (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י פריז). אך כח הארץ היוצא מהם (מן המימות המלוחים) הוא גובר ויעבם ויקפיאם (ר"י זבארה, שעשושים ט, דודזון, 111). ויברח הקור ויכנס בעב ויקפיא מה שבו וישיבהו ברד (שם שם). וזה ממש טעם באיש שיזריע תחלה שתוליד נקבה ואחרי כן יחזק בם כח המשנה ויקרים עליהם עור דק מאד ויקפיאם מעט שלא ישפך הנה והנה (שם שם, 113). איך תתיך פרישת הקיבה החלב הקפוא באצטומכא והדם הקפוא בריאה והחלב אשר מחוץ מקפיאה (רש"ט פלקירא, המבקש, לח). טבעה להתיך כל קפוא מדם וחלב ולהקפיא כל דבר נתך וזה מפני היותה עפרורית (שם שם). כי הוא (ניצוץ השמש) יקפיא הטיט ויתיך השעוה (שער השמים לאבי הרלב"ג יא, מד.). אבל מובחר דמו של אבי ומבחר דמה של אמי שהקפיאוני לא נתערבו כלל עם דמם המובחר שהקפיאו את אחי או את אחותי (משה בשייצי, ספר העריות ב, הקדם כ א-ב, 71). האיש המקפיא הגבינות בכשרות בקיבת ישראל כדין רז"ל וכו' (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 27). — ואמר הפיטן: בכבודך תקפיא ותקריש יחום זרע קדש (ינאי, תשמח במעשיך, קרוב' ויקר', זולאי, קלב). יען כי רדפו אחר עם מצפיך הקפאת תהום כקרח (אתה-הארת, יוצ' ז פסח, מחז' איטל' א, קכ.). — ואמר המשורר: שוו בעינינו תנואות הזמן יום יאהבנו וישנאנו מכלל ימותיו להניענו והוא חש על שמרינו להקפיאנו (רמב"ע, על אף משנאינו, ברודי, כא). ועשה כנגדו מצלעיו לעזר לו להשאיר כתבניתו ודמיון הויותיו כחלב להתיכו בשליא להקפיאו ובשר להלבישו בגידיו ועצמותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 198). — °וכמו קל: ומן החום יקפיא הזרע (בתוך הרחם) (שבתי דונולו, חכמוני לס' יצירה א, ורשה, סה:). דעת חכמי יון שהזרע לאשה וזרע הזכר מקפיא,  וכל הבן מדם האשה (ראב"ע, ויקר' יב ב). אמנם התלחלח הדבר אחר הקפיאו יחדש אחת משתי סבות, אם שישתנה וישוב מים או שיזוב וישוב נגר וכשיפגשהו הקור ישוב עוד אל קפאו (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י פריז, 54).

— נִפע', *נִקְפָּא, — כמו קל: משל לחלב שנתן בקערה אם נותן לתוכו מסו נקפא ועומד, ודם לאו הולך רופף (מד"ר ויקר' יד). — ובסהמ"א: ביום שנקוו המים בו ביום נקפאו ונעשו לי"ב שבילים שהם כנגד י"ב שבטים (פדר"א מ"ב). והדבר הנקפא מן החום או מן הקור יותך וישוב נגר בהפך המקפיא אותו תחלה (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י פריז). ידיעת הדומם והוא ידיעת העצמים האבניים הנקפאים מהאדים הנעצרים בבטן הארץ (רש"ט פלקירא, המבקש צז). ועי' קָפָה.

— פִע',*קִפָּא, עי' קָפָה, פִע'.

— הָפע', °הֻקְפָּא, — כמו נִפע': ישים חומץ חזק ושמן או חמאה בשוה ויבללם בכלי בידיו היטב עד אשר יתערב החומץ והשמן להיות מוקפא כתמרוק (דונולו, ספר המרקחות, IV).

— הִתפ', °הִתְקַפָּא, — כמו קל ונפע', קָפָא, נעשה קָפוּא: ויש אשר תרד הליחה מן הכליות אל תוך העצה ומשם יורדת כשלפוחית ומתערבת בליחה מיד הם מתקפאים ונעשים אבן (אסף הרופא, כ"י מינכן, 26). אם בוורידים נמצאים נקבים שהם גדולים והוורידים הולכים בפנים ומתקפאים5 יבוא זה מה שנקרא מן הרופאים (?) ומה שיש בהן ראוי להתגדל (ספ' אלמנצור ב כב, כ"י וטיקן).