ב. קָפָא

° 1, פ"י, — קָָפָא את פאת ראשו וזקנו, הִקִּיף אותה, ואמר הפיטן: לא תענה ברעך דברי חפאות בזקן מהשחית תחתית לקפאות בן לארבע הפאות (ר' אליהו הזקן, אזהרות, קבץ מע"י גאו' ב, 68).



1 [פעל שגזרוֹ הפיטן מן הִקִּיף, עי' א. נָקַף.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים