*, ש"נ, — שה"פ מן קָפַץ, — א) פעֻלת הקופץ והמדלג: בשבעה דרכין בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה, במאכל במשתה ובמשא ובקפיצה וכו' (זבים ב ב). בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו (ירוש' סוכ' ה ג). אותה קפיצה1 שקפצת כאיל על אבותי בים והושעתם כן תקפוץ עלי היום ותפלטני (ר' יוחנן, מדר' תהל' כב). — ב) פעלת הקופץ והסוגר, קפיצת שפתים, כווץ השפתים לדבור ורמיזה2: חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין (גיט' עא.). — ג) במשמ' קפיצת הדרך, התכוצות הדרך עד שאפשר לעברה בזמן קצר: דקאזיל בקפיצה (עירוב' מג.). דילמא בגמלא פרחא אזל א"נ בקפיצה (רבא, יבמ', קטז.). — ד) דלוג וחסור, פסיחה על דבר, על יום סֵרוּגין: קפצה וראתה (דם נדה) קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת, למאי, אילימא לימים וכו' אלא לקפיצות (נדה יא.). לא קבעה וסת לימים לחודייהו ולקפיצות לחודייהו אבל קבעה לה וסת לימים ולקפיצות (שם שם). — ובסהמ"א: ודבר ברור ומפורסם לאנשי ספרד ומסורת בידם מאבותיהם כי מר רב נטרונאי גאון זצ"ל בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל וריבץ תורה וחזר (שאלה מרב האי גאון אוצה"ג חגיגה, 16). כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה (רש"י, שמות יב יג). קפצה באחד בשבת וראתה וקפצה באחד בשבת וראתה וכן שלישית קבעה לה וסת באחד בשבת וכל זמן שתראה עוד באחד בשבת אפילו בלא קפיצה דיה שעתה (רש"י, נדה יא, ד"ה אילימא). כיון דראתה שלש פעמים על ידי קפיצה הורגלה לראיית קפיצה (הוא, שם שם, ד"ה אלא לקפיצות). כשנתן בידה (גט) קודם שקפצה ידה היה יכול להביאו אצלו והקפיצה לא עשה הוא אלא היא (תוס' ב"מ ז., ד"ה אם יכול). ובקפיצת יד יהי האדם נכבד, וימלאו הון כליו וברכה אהליו (ר"י חריזי, תחכ' מב, 327). וכיצד הוא המכר ברמיזה, שרומז באצבעותיו אבל לא בקפיצת פיו (טוחו"מ רלה). הלא אפשר שקפיצת האף תרמוז אחדים וקפיצת הפה עשרות וקפיצת היד מאות (ערוגות הבשם ל, קג., ד"ה הדבור). התעלפות הלב וחרדה שלו או קפיצתו כל זה נולד מאידים ועשן רוח העולה מהקרב וכבד וטחול אל הלב או על שפת איסטומכא (ר"י צהלון, אוצר החיים ט ה, מקרה יז). כמה פנקסים וספרים מפעולות השמות עברו תחת ידי מלאים מפיקים סגולות נוראות מקפיצות3 הדרך, רואה ואינו נראה, למצא חן בעיני המלך (רי"א די מודינה, ארי נוהם ג, כד, 63). חולשת הקיבה חימוץ יתירה וכו' התעלפות הלב וקפיצת הלב או קוצר הרוח וכיוצא (טוביה כץ, מעשי טוביה, בית חדש ג ט, קה:).