פ"י, קָרַמְתִּי, יִקְרַם, — קָרַם עור על העצם, העלה עליה קרום עור: ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וְקָרַמְתִּי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם (יחזק' לז ו). — ובמשמ' פ"ע: וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וַיִקְרַם1 עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם (שם שם ח). — ובתו"מ: אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום, ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה (שבת א י). השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש את הלחם, שחטה עד שלא קרמו בתנור ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן לא קדש הלחם (מנח' ז ג). קרמו (שתי הלחם) בתנור הוכשרו להפסל וכו' (מעי' ב ו). האופה חמיטה על גבי חמיטה עד שלא קרמו בתנור (טבו"י א א). בשר הקדש שקרם עליו הקפה, נגע טבול יום בקפה חתיכות מותרות וכו' וכן בקטניות שקרמו על גבי פרוסות (שם ב ה). חוט של ביצה שקרם על דפנות של לפס ונגע בו טבול יום מן השפה ולפנים חבור וכו' וכן בקטניות שקרמו על שפתה של קדרה (שם ג ג). (אל יתפלל על יד צואה) עד שיקרמו פניה (שמואל, ברכ' ג ה). — ובסהמ"א: חרבו, נעשה כמין טיט שקרמו פניה של מעלה (רש"י, בראש' ח יג). החלק הראשון מהגיד וכו' כשמגיעין בדיו שמתחלק בהן אל עצם הראש תאסף שם ותערב ותארג אריגות כמו הסבכה וכו' ותקרם שם על המוח שבראש לשני חלקים (ר"י עקנין, פי' אבות ה כא, 170). והוא אשר יקרום הגלד והוא אשר יסוכך העצמים (אוצר נחמד ב, עט). — ואמר המשורר: ושם ארבע ידות נכונות מעדות ולהנה סודות צפונים וסתורים, וצורם אבירם אנוש מהם קרם ויחד החבירם ואינם נחברים (רשב"ג, תחלת החכמה, ברודי, 35). אתה תקרום והוא יפרום עד יפשיטך ערום (רמב"ע, ברכי נפשי, דוקס, 70). — ובינ' פָעוּ' °קָרוּם, ואמר המשורר: והושיע לתולעים קטנים עלי שוכה במו זפת קרומה (ר"ש הנגיד, הלכשל, ברודי, 120).

— הִפע', *הִקְרִים, — העלה קרום, ואמר בן סירא: צינת רוח צפון ישיב וכרקב יקפיא מקוה, על כל מעמד מים יקרים וכשרין ילבש מקורו (ב"ס גני' מג כ). — ובתו"מ: ביצים שהקרימו הרי אלו אסורות (ירוש' תרומ' י ח). — ובסהמ"א: וזה ממש טעם באיש שיזריע תחלה שתוליד נקבה ואחרי כן יחזק בם כח המשנה ויקרים עליהם עור דק מאד ויקפיאם מעט שלא ישפך הנה והנה (ר"י זבארה, שעשועים ט, דודזון, 113). 

— נִפע', *נִקְרַם, — כמו קל: בהרת וכו'   במקור נדפס 'בהת רוכו'' בראש עד שלא העלה שער והעלה שער ומשהעלה שער נקרם (תוספת' נגע' ב יד) . — ובסהמ"א: משעת יצירה, שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות (רש"י, סנה' צא:). מהיכא דקרים בשולא דריפתא, ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור (הוא, שם קב:). מחייתו (של העובר) מדם הנדה וכו' מוקף בשבכה נקרמה עליו מסביבותיו (ר"י עקנין, פי' אבות ג א, 85). 

— פִע', *קֵרֵם, — כמו קל: לחם הארץ בספינה שנכנסה לארץ, אם קירמו2 פניה מ החוט ולפני' חייבת (ירוש' חלה ב א). 

— הִתפ', °הִתְקָרֵם, — כמו קל: בתקיעה ראשונה העולם כלו רועש, בתקיעה שנייה העפר מתפרד וכו' בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים (א"ב דר"ע ט, בית המדרש ילינק ג, 31). על חלות לחם חמץ יקריב, כלומר כשהוא מקריבו כששוחטו יהא כבר לחם, שיהו פניו מתקרמין ככר בתנור (רש"י מנח' עח:).