קְרִירוּת

°, ש"נ, — תכונת הדבר הקר: המסס טבעו קר והכבד חם רטוב מבשל וחמימות הכבד כנגד קרירות המסס (ר"י ישראלי, פי' יצירה ה ג). הסכים זמן החום עם הקור החורף ביובש וחלקו בחמימות והסכים זמן הקור החורף לקיץ בלחות וחלקו בקרירות (פי' יצירה לאבוסהל דונש בן תמים, נט). והוא שתחשוב באבן מושלכת מרחוק, עשתה צליל והכתה אדם אחד, השיג בחוש ראותו מראה האבן ודמותה והשיג בחוש שמעו צליל אבן והשיג בחוש מישושו קרירותה וקשויה (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). מעדה בגד, מי שמסיר בגדים של חמימות בקרה ולובש בגדי משי והשלג מקלקלם עובר על בל תשחית, על בגדי המשי שמקלקלם ועל השחתת גופו עובר שיש לו קרירות (ספר חסידים תתתתרט, 431). הגלגל השביעי הוא שבו כוכב שבתי וכו' וטבעו יבש נוטה אל הקור כי כל מין קרה וקרירות מושלת בו (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ב ג).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים