קְרִירה
°, ש"נ, — כמו קרירות, התקררות: שע"י אותה הצמיתה יתהוה התקררות בין המיתרים להבשר ואותה הקרירה חוזרת חלילה בכל מקום שיהי' שמה הרוח ללכת (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א, ג.). — ואמר המשורר: ולו אתה בעת בא אז עמלק זעום האל לצננו בקרירה1 (עמנואל, מחברת ח, 58).
1 [על פי דרשת חז"ל: אשר קירך, הפשירך, עשה אותך קר כמים (פסי' רב', זכור, נב.). ובהוצ' ברודי, ע' רג): לצנן הקדרה.]