°, ש"נ, — מעשה הדבר הנקרש והקפוא, והדבר הנקרש: דהא דאמרינן קיבה שבשלה בחלבה אסורה, היינו היכא דלא שהה במעי בהמה כדי קרישה והעמדה (תשו' ר"ת 173). וכמו שהתחלת הקרישה היא בקיבה כן היא התחלת קרישת הצורה בזרע הזכר (קאנון א א ה, במהות האבר). ע"י בישול מוציאין מן הנסיובי הקרישא שקורין ריקוטא (ר"י אלגזי, הלכות קטנות ב א). וזה הוא ג"כ ענין קרישת המים בחרף וקרישת הדם וצירי האוכלין וכו' (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א, מח:). — ואמר הפיטן: קבל דם במזרק ונתנו לממרס קרישתו ימס עד עת הזיה (משלם בר קלונימוס, אמיץ כח, סדר עבודה). קבועם מזוז, קדירתם לחזוז, קרישתם לפזוז, ממעל בעזוז (שמעון בר יצחק, אדון אמנני, יוצ' א שבועות).