קַרְנִי

°, ת"ז, — מתכונת הקרן, מחֹמר הקרן, ובפרט מְחִצָָּה קַרְנִית1, העור הקרני של העין,  Hornhaut; cornée; cornea: עד שלא יודו שנקב המחיצה הענבית ובהירות הקרנית2 הוא מפני עכור הרוח הרואה עד שישיג מה שישיג אבל לא ישימו זה סבה בראות כלל, ולא נקבה זאת המחיצה ולא הושמה אשר עליה בהירה מפני הראות, אבל כך רצה השם וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ ג כה). ואחר כך הלחמית והיא לובן העין ואחריה הקרנית והיא קשה וכו' (נתן פלקירא, צרי הגוף, כ"י בריט' מוז'). והמחיצה האחרת (בעין) נקראת קרנית לפי שהיא דומה לקרן לבן והיא קשה ולבנה (שער השמים לאבי הרלב"ג ט, לא:-לב.). ויש בעין שבע מחיצות וכו' הרשת והשליא וכו' והקרנית  והחוברת (ר"מ אלדני שבילי אמונה ד, מח:). ויקרא המחיצה הקרניית אלא שהיא מצטבעת בצבע המחיצה אשר תחתיה (רשב"ץ דורן, מגן אבות, חלק יעקב ד, כא:). —  חַרְטֹם הַקַּרְנִי, סוג מסוגי העוף: חרטום הקרני מיניה שמונה עשר, ונקראה בשם זה לאשר יצמח על חרטומם הארוך ונעקש פורחת (אויס וואוכס) דק כגליון בתבנית קרן (תולדות החיים, קכב).



1 [עי' בהערה הבאה.]

2 [כצ"ל ולא: הקרנים, ובמקור הערבי: שפוף אלקרניה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים